*, ש"נ, —  שה"פ מן הֶעֱרָה, ובפרט בעניני הזדוגות זו"נ:  העראה זו הכנסת עטרה (ויש מי שאמר) זו נשיקה (ר"ל נגיעת האבר באותו מקום) (יבמ' נה:).  הוקשו כל הערייות כולן לנדה מה נדה (חיבים עליה) בהעראה אף כל בהעראה (שם נד:).  כמה היא ביאה כדי העראה (מד"ר במד' ט).