הַפְכִּיּוּת

°, ש"נ, —  טבע וסגולה של מה שהוא הפכי:  ואי אפשר שיתקיים המורכב או שיקבל צורת השלמות והחיות אם לא בהיותו רחוק מהפכיות ולזה יתקיימו הגלגלים ויקבלו צורת השלמות והחיות לפי שאין בהם הפכיות (העקר' ד נא).  שאם היה בהם (בהשמים) הפכיות תהיה בצורתם כי הנה הדברים ההפכיים הפכיותם הוא בצורתם והם דומים בחמרם (ר"י אברבנאל, מפע' ה' ה א).  חלוף הפעולות והפכיותם מורה על מעלת הנס (הוא, מ"ב ח).  כי לא בא לתת טעם למצות המרור כי אם להפכיות הפעולות (הוא, זבח פסח, עבדים).  סבות ההפסד שנים והם הכחניות וההפכיות ואין שום אחד מאלה נמצאים בהם (בהגרמים השמימיים) וכו' ואין בהם שום הפכיות להיותם  פשוטים (נוה שלום ד ב).  שהפכיות היסוד הוא בכל כמו בחלק יתחייב שהוא בלתי קדמון (ספורנו, אור עמים, יסודות).  שיש חומר אחד לכל הגשמים והמוחשים והוא בלתי נפרד אבל תמיד עם איזה הפכיות וממנו יתהוו הנקראים יסודות (שם, חומר א).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים