, ש"ז, — מה שהוא הפוך מאד, שאינו הולך ישר, למשל דרך, gekrümmt; tortueux; crooked : הֲפַכְפַּךְ דרך איש וזר וזך ישר פעלו (משלי כא ח).  — ובהשאלה * למי שמתהפך במעשיו, בדבריו, unbeständig; versatile; fickle-minded: באותה שעה אמר הקב"ה הפכפכין אתם טרחנין הם סרבנין הם לכלותן אי אפשר להחזירן למצרים אי אפשר (מד"ר רות, פתיח').  מי שתאותו גוברת עליו שהוא הפכפך ואינו עומד על דבורו (רשב"ג, תקון מדות הנפ' לב).  וכבר אמרו כי ההפכפך אינו עומד על ענין אחד ולא יהיה לו אוהב (שם ב ב).  אין אוהב להפכפך ולא אמונה לעבד ולא מנוחה לחמדן (מ' אלדבי, ש"א ח).  אריסטו אמר ההפכפך משים כל דבריו בחיק המערכת (צמח צדיק, מודינא לא).  וגם היה הפכפך גדול שבכל שעה היה חושב מחשבות חדשות (פסקי ריקטנטי האחרונ' לז).