*, ש"נ, —   שה"פ מן הפליא, מן ב. פלא:  והפלא ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא הוי אומר הפלאה זו תורה (שבת קלח:).  כשהוא אומר והפילו השופט והכהו לפניו הוי אומר הפלאה זו מלקות (מכות יג:).  כמו איך אלך ואיך אעשה על דרך ההפלאה כאשר נאמר עוד ע"ד ההפלאה והגדלה בהספה איכה ישבה בדד (הרקמה, שער לה).  ותהיה לתימה ולהפלאה כמו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (השרשים לריב"ג, מה).  בענין שמטה ויובל יש להפליא במחשבת הלב לדעת טעמם ואמת שנשגבו עניניהם בהפלאת ההנהגה במצות תוריות (ג"ע לר"א הקראי, שמטה ד).