°, ש"נ, – שה"פ מן הִצְטָרֵף, א) חבור דבר לדבר: ויהיה הצטרפות השעורים לחטה להקל (פי' המשנ' להרמב"ם, כלא' ב ב).  —  ב) יחס בין הדברים, Beziehung; relation: כי האדם נכלל בשער העיון כי הוא עין האדם המעיין והיודע ובשער הספירה כי הוא נברא מחלקים מקובצים ובשער התואר כי הוא לבן או שחור ובשער ההצטרפות כי הוא אב או בן (רמב"ע, ערוג' הבשם). והנה זה היחס בין הארוך והקצר ומה שדומה להם נקרא ההצטרפות ונקרא 'נחרא' במקור הנדפס כל אחד מהם המצטרף (מלות הגיון יא). וכן אם תאמר זה הכנף כנף לעוף לא יתכן אחר כן שתאמר זה עוף עוף לכנף וזה כי אתה לקחת הכנף בענין ההצטרפות כי לא יהיה אלא למעופף (ראב"ד, אמו"ר א א). ואמנם יאבד באבדן אחד המצטרפים ענין ההצטרפות כאשר מת האב ונשאר הבן ונאבד ענין האבות (שם ז). ההצטרפות והמצורף חקקו ההצטרפות שהוא יחס בין שני דברים (ר"ש א"ת, פי' המלים הזרות במו"נ). אמנם שאין הצטרפות בינו ובין דבר מברואיו וכו' אין הצטרפות אם כן (שם א נב). יתואר בתארים מתחלפים מצד יחסים מתחלפים והצטרפיות  במקור נדפס 'הטצרפיות' מתחלפות (העקרים ב ח). כי אם יצוייר התחלפות בין שני חמרים ראשונים הוא בהצטרפות אל הצורות בהיותן תמיד עמהן (ר"י אברבנאל, מפע' ה ב ד). וההצטרפות הוא יחס בין שני דברים כאשר יתוארו בהם כל אחד מהם יצייר עצמותו בהקש אל השני (כל מלאכ' הגיון, מאמ' בהצטרפות). ואיזה מהם נאמר על צד ההצטרפות (רשב"צ דוראן, מג"א, חלק אלוה ממעל ה). והתנועה השלישית היא תנועה מצטרפת בהצטרפותה לגלגל המזלות (מ' אלדבי, ש"א ב ב).