*, פ"י, — צָרַף האל אדם לחיים או למיתה, קשר וחבר אותו, כמו פע': אמרת ה' צרופה, וכו' זכה צורפתו1 לחיים, לא זכה צורפתו למיתה (ר"ל, יומא עב:). — ואמר הפיטן: צרוף שטוח פני טפוח, כמעלה אפר על גב תפוח (מאיר ברבי יצחק, תפלה תקח, סליח' ער"ה). — °וצָרַף מעות בדינרים, כמו פִע': אם רצה לצרוף המעות בדינרי זהב כדי להקל ממשוי הדרך רשאי (מדה"ג דבר' יד, הסגלה, 157).

— פִע', *צֵרֵף , צֵרֵף את הספינה, את המסמר במים2, הלחים והדק חלקי עץ וברזל יחד, rusammencshliessen; serrer, joindre; to fit tightly: מסמר שהתקינו להיות פותח בו את החבית, רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין עד שיצרפנו (כלים יב ה). המוליך את הספינה לים הגדול לצרפה, המוציא מסמר לגשמים לצרפו וכו' הרי זה בכי יותן (מכשיר' ה ז). הוציא מסמר לגשמים לכבותו אינו בכי יותן, אם בשביל לצורפו הרי הוא בכי יותן (תוספת' שם ב טז). — ובמשמ' הקשה כלי מתכת ע"י טבילה במים קרים: המיחם שפינה ממנו מים חמין וכו' נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן, והלא מצרף3 וכו' (שבת מא:). עששיות של ברזל היו מחמין מערב יום הכפורים ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינן, והלא מצרף, אמר רב ביבי, שלא הגיע לצירוף (יומא לד:). — וצֵרֵף פרוטות למטבע גדולה הלחים אותן יחד ועשאן מטבע גדולה אחת ובהשאלה החליף פרוטות במטבע גדולה4: פודין מעשר שני בשער הזול וכו' כמות שהשולחני פורט ולא כמות שהוא מצרף (מע"ש ד ב). מצרפין שקלים לדרכונות מפני משאוי הדרך (שקל' ב א). המצריף דינר זהב למעשר שיני כמות ששולחני פורט ולא כמות שמצריף (תוספת' מע"ש ג ג). משל לאדם שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה, נוטלם פרט מייגעים אותו וכו' אבל אם מצרפם ועושה אותם סלעים פורט ומוציא בכל מקום שירצה, וכן מי שהלך לבית אילניס לשוק וצריך מאה מנה או שתי ריבוא, אם מצרפם5 סלעים מייגעים אותו ואין יודע מה לעשות אבל אם מצרפם ועושה אותם דינרי זהב פורט ומוציא בכל מקום שירצה (ספרי דבר' שו).  (בא) לצורפה6 (את הסלע) בירושלם מצרפה ביפה, בא לחללה בגבולין מחללה ברעה (חזקיה, ירוש' ב"מ ד ה). — ובמשמ' אסף פרוטות לדינר וכדו': לשני אחים שהיו מסגלים ממון אחר אביהם, אחד מצרף דינר ואוכל ואחד מצרף דינר ומניחו, זה שמצרף דינר ואוכלו נמצא שאין בידו כלום, זה שמצרף דינר ומניחו נמצא עשיר לאחר זמן (רבי שמעון בן יוחי, ספרי דבר' מח). — ובסהמ"א: מעות מע"ש אם רצה לצרפם בדינרי זהב כדי להקל משאן מצרפן, ואם צרפן לעצמו אינו מוסיף חומש, שאין זה דרך פדייה (רמב"ם, מע"ש ה יג). הרי שהיה דינר של זהב בעשרים וארבעה דינר של כסף וצרפה בעשרים דינר או בעשרים ושמונה הרי זה מחזיר את ההוניה (הוא, מכירה יב ט). — וצֵרֵף אדם או האל דבר שנתן לדבר שהמקבל מוסיפו משלו, מעלה לפלוני כאילו שנתן שניהם: מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה, מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה וכו' מחשבה טובה שעושה טובה המקום מצרפה עם המעשה ושאינו עושה טובה אין הקב"ה מצרפה למעשה (תוספת' פאה א ד). — וצֵרֵף שני דברים, חבר אותם יחד שיהיו באחד: האומר לחברו הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים לא יאכל עד שיעשר דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר אוכל אחת אחת ופטור, ואם צרף חייב (מעש' ב ה). אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב (ר"ע, נזיר ו א).  (עד) אחד ראוי לצורפו לחייבו משום שבועת עדות (ירוש' שבוע' ד א). — ולענין הדין, צֵרֵף שני דברים יחד, עשאם נחשבים כאלו היו דבר אחד מצֹרף יחד: העושה עסתו קבים ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישובו, ר' אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה (חלה ב ד). הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה (חגי' ג ב). שתי בהרות וחוט יוצא מזו לזו, אם יש בו רוחב שתי שערות מצרפן ואם לאו אין מצרפן (נגע' ד ה). השק והקופה מצרפים את הכלאים (ספרי דבר' רלב). שני חצאי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף, בתוך הכלי הכלי מצרף (ר' ירמיה בשם רבי זעירה, ירוש' פסח' ג ב). אויר הבית מצרף לחלה, אין קרקע הבית מצרף לחמץ (שם ג ג). (המוצא מת מוטל בקבר) אפילו משובר ומפורק טמא מפני שקבר מצרפו (נזיר סג:). — וצֵרֵף דבר עם דבר: זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריכים לצרף עמהם אחר, דברי רבי, וחכמים אומרים אינם צריכים לצרף עמהם אחר אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי (כתוב' ב ד). בשעה שנמנו ואמרו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא וכו' ביקשו לצרף את שלמה עמהן וכו' (ר' חנניה וריב"ל, ירוש' סנה' י ב). אמר רבי יהושע בן לוי, אמר אברהם, צרף מעש' ויעלו למנין חמשים, אמר רבי יהודה בר סימון, לא את הוא צדיקו של עולם, צרף עצמך עמהם ויעלו למנין חמשים (מד"ר בראש' מט). למה לא נאמר במנין הקהתים בני קהת וכתיב בהן הקהתי וכו' לפי שמניינם היה לשם טעינת הארון, צירף הקב"ה שמו עמהם כדי שלא יִכלו, ה"א בראשו ויו"ד בסופו, הרי י"ה, לומר י"ה יצילם ממיתה (שם במד' ו). כשבא (משה) למנות בני גרשון וכו' חלק לו כבוד (לאהרן) וכו' והוליכו עמו וצירפו עמו למנין (שם שם). — וצֵרֵף דבר על דבר: מצרפין פירות חוצה לארץ על פירות שנייה כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן מן המעשר (תוספת' דמאי ד טו). — וצֵרֵף אותיות, חבר אותן יחד ובנה מהן מלים של קדושה וכדו', kombinieren; combiner; to combine: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ (רב יהודה בשם רב, ברכ' כה.). אמר לו הקב"ה (למשה) אם אין אתה מאמין לקולי לך וצרף את האותיות מאלף ועד תוו, הלך וצרף את האותיות, לקח אלף אחד טית תשעה זיויג עשרה שלימים וכו' (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 165). — ובסהמ"א: עשרים ושתים אותיות חקקן, חצבן, צרפן והמירן (יצירה ב ב). צרפן, שקלן והמירן א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן עם ב', וכו' (שם ב ה). המליך אות א' ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן אויר בעולם וכו' (שם ג ח). כיצד צרפן, אמ"ש אש"ם מא"ש מש"א שא"ם שמ"א (שם ג יא). — °מְצָרֵף אותיות, מסדר אותיות בבית הדפוס: חזק ונתחזק אברהם בן מהר"ר יעקב לנדאו מצרף האותיות (חתימת המסדר בסוף קאנון ג). °וצֵרֵף מספר במספר או על מספר, הכפיל זה בזה, multiplizieren; multiplier; multiply: הרוצה למוד השדות המרבעות בשוים ובחלופים מצרף הארך על הרחב והעולה משניהם הוא המשיחה ובמשלשת בין בשוים בין בחלופים מצרף העומד בחצי הקבע והעולה משניהם היא המשיחה וכו' (משנת המדות ב). — °וצֵרֵף מלה אל דבר וכדו' השתמש במלה בנטיה ובסמיכות7, flektieren; décliner, conjuguer; to inflect: ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה, ויבתר אותם בתוך, ובאמרך בתוך בני ישראל נשבת נענועו (מנחם, מחב' וו, 74). — °ובמשמ' גזר מלה ממלה: ואמר בפתרון ובל אסיך נסכיהם מדם במות דיים כדכ' הלא יגנבו דיים, וכאשר צרף מדיים מדם ראוי לצרף מחיים מחם ולצרף מאיים מאם וכו' (דונש, תשו' על רסע"ג 18). — °ובמשמ' יִחֵס דבר לפלוני: ואמר בכתב צחות לשון העברי שחיבר כי מילת אני ואנחנו אין אנו יכולין בלשונינו לצרף הדבר אל נפשותינו (שם 102). 

— הִתפ', *הִצְטָרֵף, נִצְטָרֵף, צֵרְפוּ אותו עם אחר: שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן (ברכ' ז ה). סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכו' אינן מצטרפין לסאתים אלא של עניים הם. רבי יוסי אומר אם באת רשות העני באמצע אינן מצטרפין ואם לאו הרי אלו מצטרפין (פאה ו ט). הנוטע שורה אחת בתוך שלו ושורה אחת בתוך של חבירו ודרך היחדי ודרך הרבים באמצע וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים הרי אלו מצטרפות, גבוה מעשרה טפחים אינן מצטרפות, רבי יהודה אומר אם ערסן מלמעלה הרי אלו מצטרפות (כלא' ד ז). אף הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה, אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים אינה מצטרפת עמה ואם לאו הרי זו מצטרפת עמה (שם ו ב). השק והקופה מצטרפין לכלאים (שם ט י). שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן (שביע'  א ה). החטים והשעורים והכסמים ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה (חלה א א). המוציא תבן כמלא פי פרה, עצה כמלא פי גמל וכו' ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן, המוציא אוכלין כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן (שבת ז ד). ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת ובעולשין וכו' ומצטרפין לכזית (פסח' ב ו). אב ובנו שראו את החדש ילכו, לא שמצטרפין זה עם זה אלא שאם יפסל אחד מהן יצטרף השני עם אחר (ר"ה א ז). לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין (זבח' ב ה). כותל שבין שתי מקואות שנסדק, לשתי מצטרף, ולערב אין מצטרף (מקוא' ו ט). כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס, כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית (שם י ז). וקל וחומר, ומה אם במקום שאין פיו מצטרף עם פי אחד למיתה הרי הוא נשבע על פי עצמו, מקום שפיו מיצטרף עם עד אחד לממון אינו דין שישבע על פי עצמו (ר' יוסי, תוספת' שבוע' ה ד). הוא ובנו ופועלו מהו שיצטרפו לשלשה משואין כאחת (רבי מנא, ירוש' דמאי ב א). אין שני שמות מצטרפין (ר' שמעון, שם ערלה ב א). אמר ר' אילא כתיב כל העושה בו מלאכה יומת לא העושה בו ובחבירו, את אמר אין השבתות מצטרפות, חולקות, אמר רבי יוסי בי רבי בון כשם שאינן מצטרפות כך אין חולקות (שם שבת ז א). יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו מהו שיצטרפו (שמואל בר אבא, שם נזיר ג ה). ימי עיבורה וימי מיניקותה מצטרפין לשלש עונות (שם נדה א ג). גזזו טוואו וארגו אין מצטרף לבנו ר"ש אומר אין מצטרף וחכ"א מצטרף (ב"ק צג:). לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהן כאחד (סנה' ל.). לא אם אמרת בתוך י"א יום שכן יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה, תאמרו ביום י"א שאין יום שלאחריו שנצטרף עמו לזיבה (ב"ש לב"ה, נדה עב.). — ובסהמ"א: תאי דאוכליך חלבא, היתה רוצה לומר בואי ואוכליך חלב ואינה מפרשת לחתוך תיבות זו מזו ולהשמיע כל תיבה ותיבה ומצטרפות שתי תיבות כאחת (רש"י, ערוב' נג:). ויראה עוד מזה שהרצון האלהי הוא שיצטרף הפעל הטוב אל ההשכלה לעות מה שהשם חפץ (רפאל מנורצי , מרפא לנפש, יט:). — וְנִצָּרֵף כמו נצטרף: תמן יחידין אינון, אית מימר נצרפה דעתו עם רבי מאיר וְרָבוּ על רבי יוסי, נצרפה דעתו עם רבי יוסי ורבו על רבי מאיר, אית לך מימר הכא נצרפה דעתו עם רבי לעזר ורבו על חכמים (ירוש' נדה א ד). — °והִצְטָרֵף הפעל או השם, נגזר, בא בנטיה דקדוקית, בסמ' או בכנויים, בעבר או בעתיד וכדו': המלים האלה (אכן וכדומה) לא יצטרפו ולא יגזרו (מנחם, מחב' אלף, אכן, 23). זה, וכו', מלה זו איננה מצטרפת כיתר המלים (הוא, מחב' זיין, זה, 77). וזו התשובה תכרית שימושו שמילה אחת מצטרף ממנה י"ט אלף קס"ט מילה (דונש, תשו' על רסע"ג 102). ולהבין איך יצטרפון הפעלים לנקבות ולזכרים (הוא, תשו' על מנחם, הקד', 6). דע כי יש לתי"ו להתפעל ד' מראות, המראה האחד לבא בפעלים המצטרפים להתפעל (תשו' תלמידי מנחם, 37). לא מצאת בכל המקרא בקר מצטרף לפעל עבר או לפעל עתיד כי כה מצינו וישכימו בבקר ולא ויבקרו בבקר וכמהו השכם והערב והוא מן השמות שלא יצטרפו (שם 61). ויהי כאשר ראה מנחם כה ויכתבנה במחברת הגימ"ל כי אמר יסוד העיקר הגימ"ל והעי"ן אשר לא יסורו מהמלה בכל מיני הצטרפה (שם 83). וגם אלה השוים במשקל אחד היטב ורעיו גם הם ישתנו ויתחלפו איש מרעהו בהצטרפם (שם שם). לא מצאנו צלמות מצטרף לאמר ממנו צלמו צלמתי כאשר מצאנו מקדרות וקדרו השמים, קדרתי (שם, 99). כי פעולת שב והמצטרף ממנה מתפרש בלשון הקדש על שבעה פנים (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש ג, יט:). לא תמצא מלה שהיא מצטרפת כלל עם סימן עתיד או עבר עם סמוכים (ראב"ע, צחות, האותיות, יז:). וכל בשליש, מדה בת שלשה מקצועות, והמצטרף ושלשת את גבול ארצך (שם, השמות, כז:). וזאת המלה  (שמנה) לא מצאנוהו בפעלים מצטרפת (שם כח.). — °והִצְטָרֵף המקרה אל העצם, האדם עם האדםד, וכדו', התיחס אליו, הצטרפו זה אל זה ביחס הדדי, ודברים מִצְטָרְפִים, שיש יחס הדדי ביניהם,   (cor)relative(e)  :   וכבר אמר הפילוסוף כי סוגי הסוגים הם עשרה והם עצם וכמה ואיך ומצטרף ואנה ומתי וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ז). כי משער המצטרף, אשר תתחייב מציאת כל אחד במציאת האחר, שהאדם איננו ראוי לשם עבד עד שיהיה לו אדון, והאדון לא יהיה ראוי לשם הזה עד שיהיה לו עבד (הוא, שם הכניעה ח). ויש שיקראו היחס שיש בין בני ישראל ובינו וההצטרף , ה' (הוא, כוזרי ד ג). מאמר המצטרף הוא בתארך הגוף בגוף אחר זולתו והגוף האחר ג"כ יהיה מיוחס אליו, כאותו היחס שבין שניהם, ויהיה לכל א' משניהם שם יורה על הצטרפותו מבלי זכרון המצטרף, כאמרך האדון והעבד (רוח חן י). והמתחלף והשוה והאוהב והשונא והאב והבן והעבד והאדון כי אלו והדומה להם נקרא כל אחד מהם המצטרף (מלות ההגיון א). כן נאמר בכל העדר וקנין ובכל שני הפכים ובכל המצטרפים שהם מתנגדים (שם יא). ומסגולת המצטרפים שכל אחד מהם ישוב אל האחר בשוה וכו' (אמו"ר לראב"ד א א, 7). אמנם האל ית' וית' אחד שאין כמוהו דבר הנה אחדותו לא תסתלק לעד אחר שלא יצטרף אליו דבר כמוהו ואיננו במציאות ולא ישוער בשכל (שם ב ג, 50). כי שם אלהים נופל על מנהיג כלומר שכל בניו יהיו לו לעם כי זה ממאמר ההצטרף האם עם הבנים והאדון עם העבד (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים ויצא, ל). ודע כי כל כובד הבא מן האדם הנזכר על הבורא ית' הוא נאמר על דרך ההשאלה ואינו מיחס הכבוד שיהיה בין שני האנשים שהוא[[בעיה: סריקה לא ברורה. אולי חסרה אות במלה]] משעור המצטרף (ביאור משל לזרחיה מברצלונה, השחר שנה ב, 105). ולפי שהעלול והעלה הם מצטרפים והמצטרפים הם לידיעה אחת יחויב שתהיה לעלול השגה מה בעלתו (רלב"ג, מלח' ה' א ז). כי הלבוש הנאה והעדי היקר עליו הם מן המצטרפים (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי כה, ד"ה נזם זהב).  הקנין וההעדר יחדו או המצטרפים, במה הם מצטרפים, שבכל אחד מאלה בהתחבר האחד עם מקבילו הוא דבר נמנע בעצמו וסותר את נפשו וכו' וכן במצטרפים היות האב מצד שהוא אב בן או הבן מצד שהוא בן אב וכו' שם נמנעים בעצמם וכו' (ר"י אברבנאל, מפעל' אלה' ד ב). — °ומִצְטָרֵף כמו צֵרוּפִי, יחסי: והתנועה השלישית היא תנועה מצטרפת בהצטרפותה לגלגל המזלות והיא התנועה הנחלפת (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ב). — °בְּהִצְטָרֵף, לאדם או לדבר, ביחס אליו: והנה אם כן יהיה יחס הדשא בערך אל העשב יחס השעירים בהצטרף אל הרביבים (ר"י מסיר ליאון, נופת צופים א ד, 14). אם שיעשה זה בהצטרף אל העתיד להאמר, אם בהצטרף אל הדבר שכבר אמר (שם א ה, 16). והחלוקה השנית היא בהצטרף אל הדברים המקריים (שם א ו, 18). ואמר ויטורינו המפרש שאלה הגדרים לא נלקחו מעצמות הדברים כי אם בהצטרף אל לבב השומעים והנה אלה החמשה דברים הגון נפלא שפל ספק חשוך לא נלקחו במוחלט אל כפי מה שיסברו בו השומעים (שם שם 19). שאלה הענינים הם בו לעולם, הגבורה הנצוח כנגד האויבים, והענוה והצדק בהצטרף אל האוהבים (שם ב ד, 62). המקום השני שנתבונן בערך מי העון הנעשה, אם הוא דבר שב אל האלקים או כערך כל בני אדם או בהצטרף אל היותר גדולים (שם ב יא, 85). כי אתה מאמת את דבר ה' בהחלט ולא בהצטרף אל דברי (ר"י אברבנאל, ש"א יה). אמנם הכבוד הצרופי הוא הכבוד אשר יש לאדם בהצטרף לאדם אחר (אברהם בן שם טוב ביבאגו, דרך אמונה ב ב). ועי' הִצְטָרְפוּת.

— פֻע', °צֹרַף, חֻבַּר: אמנם אמרנו שהיסוד נמצא כשתצורף אליו הצורה הרוחנית, אבל בעצמו אינו הגון למציאות (מקור חיים לרשב"ג א ח). שזה פנת דתנו וכו' ר"ל היותו אחד לבדו, לא יצורף אליו דבר אחר, ר"ל שאין דבר קדמון זולתו (מו"נ א סח). ונראה לי שזה ספק, כי לפי גלויו של כתוב הקליפה מצורפת ואין הבדל בין רך וקשה (ר"א הקראי, גן עדן, טמאה וטהרה יה, קה.). — ובינ' מְצֹרָף, גם כתה"פ, נוֹסָף: שרבו מוסר לו שפחה כנענית וכו' כדי שלא תכשל בעלת הבית בעבד וכו' מצורף אל זה שלום הבית, שלב בעל הבית ינוח ולא יקנא לאשתו (א"י אנטולי, מלמד התלמידים, משפטים עא:). שהיתה שם שמחה יתירה לפני השם, מצורף אל זה ההודאה על כל הטובה שעשה להם השם (שם, לחג הסוכות, קפח). כאלו תאמר שהמליץ יספיק למי שמכחיש דבר מה וכו' וזה בהפליגו עם האיש ההוא בנעימות הספור וטוב ההלצה, מצורף לאיזו ראיה משובחת או מפורסמת וכו' (ר"י מסיר ליאון, נפת צופים א א, 5). רובם מחללים שבת במזיד וכו' מצורף אל היותם גם מחללי שבת בשוגג (תקנות קנדיאה סה, הרטום-קאסוטו, 67). — צֹרַף שם אל מלה אחרת, בא בסמיכות או בנטיה: ונאמר שחייב אז, במוצאינו מילה מיוחדת מבלי מצורפת על המעשים במקום אחד מן המקרא ולא נצרפנה בעצמה אחר כן וכו' (דונש, תשו' על רסע"ג 102). וכן ומשקָל הכסף והזהב ראוי לפתח, שהוא מצורף (הורית הקורא, דרנבורג, 58). — צֹרַף דבר מדבר, נגזר ממנו: ואני מברר לשומעים איך יתוסף לו אלפים מן המילות המצורפות מן שמע (דונש, תשו' על רסע"ג 122). — ובחשבון, מספר מְצֹרָף בפני עצמו, מֻכפל בעצמו: שלש מדות במשלשות ואלו הן הנצבה, החדה, הפתוחה, איזו היא נצבה, שני צדיה הקצורים מצורפים כל אחד בפני עצמו והוא שוה לראשון, כגון ששה מצד זה ושמנה מצד זה והעולה מאלו בפני עצמן מאה, ומזה בפני עצמו מאה8 (משנת המדות ד). החדה כיצד, שני צלעותיה קצורים או השוים כל אחד ואחד מצורף בפני עצמה קבועים זה עם זה והצלע השני שהוא הקבוע מצורף בפני עצמו, הצרוף הראשון יותר מן האחרון (שם שם). כיצד מונים, עשרה על עשרה ק' וחצי הצלע השני שהוא ה' מצורף בפני עצמו כ"ה וכו' (שם שם). — ומְצֹרָף אל דבר, נאמר ביחס אליו, כמו מִצְטָרֵף, צֵרוּפִי, יַחֲסִי, relativ; - tif; - tive: וכן באמרך הנמלה גדולה בערך אל הנמלים האחרות, אם כן כל אחד מהם מודיע שהוא מצורף אל חבירו (רוח חן י). ההצטרפות והמצורף, חקקו ההצטרפות שהוא יחס בין שני דברים וכו' ושני הדברים אשר יאמר כל אחד מהם אל האחר בכלל היחס ההוא והם הנושאים אותו יקראו, המצורפים  ומצטרפים וכו' וצריך שיהיה לכל אחד משניהם שם יורה עליו מצד היותו מצורף על חבירו במין ממיני הצירוף (ר"ש א"ת, פי' המלים הזרות במו"נ, ההצטרפות).