1 ש"ז, סמי' דַּם, בכנ' דָּמוֹ, דִּמְכֶם, מ"ר דָּמִים, דְּמֵי, כנ' דָּמַיִךְ דְּמֵיהֶם, — הדבר הנוזלי האדֹם שבגוף בע"ח היוצא מהלב ועובר דרך העורקים, Blut; sang; blood: ‏‏‏ויאמר אלהם ראובן (לאחיו אשר רצו להרג את יוסף) אל תשפכו דָם בראש' לז כב. וכל דָּם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה ויקר' ז כו. ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דָּם עליהם מ"א יח כב. ושחטו אתו (את השה לקרבן הפסח) כל קהל עדת ישראל בין הערבים ולקחו מן הַדָּם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף שמות יב ו-ז. ועשית עלתיך הבשר וְהַדָּם על מזבח יי' אלהיך דבר' יב כז. למען תמחץ רגלך בְּדָם תהל' סח כד. וישחטו (בני יעקב) שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בַּדָּם בראש' לז לא. כי נפש הבשר בַּדָּם הוא ויקר' יז יא. הנה אנכי  מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לְדָם והדגה אשר ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים לשתות מים מן היאר שמות ז יז-יח. ורותה ארצם מִדָּם ועפרם מחלב ידשן ישע' לד ז. — וסמי': דַּם כל בשר לא תאכלו ויקר' יז יד. ויצק דַּם המכה אל חיק הרכב מ"א כב לה. למה לי רב זבחיכם יאמר יי' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים וְדַם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי ישע' א יא. אשכיר חצי מִדָּם וחרבי תאכל בשר מִדַּם חלל ושביה מראש פרעות אויב דבר' לב מב. — וכנ': ועתה אל יפל דָּמִי ארצה ש"א כו כ. שפך דם האדם באדם דָּמוֹ ישפך בראש' ט ו. במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דָּמְךָ גם אתה מ"א כח יט. כה אמר אדני יי' עיר שפכת דם וכו' בְּדָמְךָ אשר שפכת אשמת יחזק' כב ג-ד. ואך את דִּמְכֶם לנפשתיכם אדרש בראש' ט ה. ולקח הכהן מִדָּמָהּ (של החטאת) באצבעו וכו' ואת כל דָּמָהּ ישפך ויקר' ד ל. את דָּמָם תזרק על המזבח במד' יח יז. — ומ"ר: גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דָּמִים מלאו ישע' א יה. וְדָמים בְּדָמִים נגעו הוש' ד ב. — וסמי': קול דְּמֵי אחיך (אשר הרגת) צעקים אלי מן האדמה ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דְּמֵי אחיך מידך בראש' ד י-יא. — וכנ': והסרתי דָּמָיו מפיו זכר' ט ז. ואשטף דָּמַיִךְ מעליך יחזק' יו ט. ואעבר עליך ואראך מתבוססת בְּדָמָיִךְ שם ו. — דָּם נקי, שפך דם  נקי, ר"ל רצח איש נקי מכל חטא ועון: וגם דָּם נָקִי שפך מנשה הרבה מאד מ"ב כא יו.  וגם דם הנקי אשר שפך וימלא את ירושלם דָּם, נָקִי שם כד ד. ואני הנני בידכם עשו לי כטוב וכישר בעיניכם אך ידע תדעו כי אם ממתים אתם אתי כי דָם נָקִי אתם נתנים עליכם ועל העיר הזאת ירמ' כו יה-יו. ויקראו (המלחים אשר חפצו להטיל את יונה אל הים) אל יי' ויאמרו אנה יי' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תתן עלינו דָּם נָקִיא כי אתה יי' כאשר חפצת עשית יונ' א יד, ר"ל אל תחיבנו ותענישנו יען שפכנו דם נקי. — ובסמ' דַּם נקי, דַּם הנקי: ובערת דַּם הנקי מישראל דבר' יט יג.  וגם דַּם הנקי אשר שפך (מנשה) וימלא את ירושלם מ"ב כד ד. — דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ, דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, ר"ל הוא בעצמו חיב בדבר והוא בעצמו גרם שהומת ונשפכו דמיו: הנה אנחנו באים בארץ את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון אשר הורדתנו בו ואת אביך ואת אמך וכו' תאספי אליך הביתה והיה כל אשר יצא מדלתי ביתך החוצה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ ואנחנו נקים יהוש' ב יח-יט. ושמע השמע את קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ יהיה יחזק' לג ד. ויאמר לו (שלמה לשמעי) בנה לך בית בירושלם וישבת שם ולא תצא משם אנה ואנה והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון ידע תדע כי מות תמות דָּמְךָ יהיה בראשך מ"א ב לו-לז. ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע בו (בהנער שהרג את שאול) ויכהו וימת ויאמר אליו דוד (להנער המומת) דָּמְךָ2 על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יי' ש"ב א יה-יו. סומכים ידיהם עליו ואומרים דמך בראשך שאתה גרמת לכך ספרא אמור רלט. שותה כפלים דמו בראשו פסח' קי.. — דָּמוֹ בְּרֹאׁשִׁי, ר"ל אני חיב בדמו: וכל אשר יהיה עמך בבית דָּמוֹ בְּרֹאשֵּנוּ יהוש' ב יט. — השיב את דמו של פלוני בראשו של פלוני, שלם לו כמפעלו, הענישו, המיתו מפני שהוא המית אחרים: ויאמר לו המלך (שלמה אל בניהו) עשה כאשר דבר ופגע בו (ביואב) וקברתו והסירת דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי וְהֵשִׁיב יי' את דָּמוֹ על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדקים וטבים ממנו ויהרגם בחרב מ"א ב לא-לב. הֵשִׁיב עליך יי' כל דְּמֵי בית שאול אשר מלכת תחתו ש"ב יו ח. — שָׁבוּ דְמֵי פלוני בראש אלמוני, ר"ל אלמוני הומת בגלל אשר שפך דמי פלוני: וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם (של שני האנשים הצדיקים) בראש יואב ובראש זרעו לעלם מ"א ב לג. — דָּמוֹ בּוֹ, הוא בעצמו חיב במיתתו: מות יומת אביו ואמו קלל דָּמָיו בּוֹ ויקר' כ ט. מות יומתו שניהם דְמֵיהֶם בָּם שם יא. את כל התועבות האלה עשה מות יומת דָּמָיו בּוֹ יהיה יחזק' יח יג. — וכמו"כ דָּמָיו עליו יטוש: הכעיס אפרים תמרורים וְדָמָיו עליו יִטּוֹשׁ וחרפתו ישיב לו אדניו הוש' יב יה. — היו דמים על פלוני, היה חיב בדם אשר נשפך: ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר יי' אלהיך נתן לך נחלה והיה עליך דָּמִים דבר' יט י. — דָּמִים לו, הוא חיב בדם אשר שפך: אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו (להממית) דָּמִים (אינו חיב במיתת הגנב) אם  זרחה השמש עליו דָּמִים לו שמות כב א-ב. ורצח גאל הדם את הרצח אין לו (לגאל הדם) דָם במד' לה כז.  — אישׁ דָּמים, ששפך דם: וכה אמר שמעי בקללו (את דוד) צא צא אִישׁ הַדָּמִים ואיש הבליעל וכו' והנך ברעתך כי איש דָּמִים אתה ש"ב יו ז-ח. אַנְשֵׁי דָמִים ישנאו תם משלי כט י. — עיר דָּמִים, ששופכים בה הרבה דם, שעושים בה הרבה עול: הוי עיר דָּמִים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף נחום ג א. — בָּא בְּדָמִים, שפך דם בשגגה: אשר מנעך יי' מִבּוֹא בְדָמִים ש"א כה כו. וברוכה את אשר כלתני היום הזה מִבּוֹא בְדָמִים שם לג. — גֹּאֵל הַדָּם, GHW גאל. — עמד על דַּם פלוני, שמח על הריגתו: לא תַעֲמֹד על דַּם רעך ויקר' יט יו. — שָׁמַע דָּמִים, שמע מעשה שפיכת דמים: אטם אזנו מִשְּמֹעַ דָּמִים ועצם עיניו מראות ברע ישע' לג יה. — בקש את דמו, דרש את דמו, תבע והעניש בשביל דמו של פלוני שנשפך חנם: אף כי אנשים רשעים הרגו את איש צדיק בביתו על משכבו ועתה הלוא אֲבַקֵּשׁ את דָּמוֹ מידכם ובערתי אתכם מן הארץ ויצו דוד את הנערים ויהרגום ש"ב ד יא-יב. בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות וְדָמוֹ מידך אֲבַקֵּשׁ יחזק' ג יז-יח. ויען ראובן אתם (את אחיו) לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דָּמוֹ הנה נִדְרָשׁ בראש' מב כב. והצפה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח וְדָמוֹ מיד הצפה אֶדְרֹשׁ יחזק' לג ו. כסתה הארץ את דָּמוֹ של פלוני, ר"ל שאין דורש ומבקש את הדם אין איש תובע העול שנעשה לו: ארץ אל תכסי דָמִי ואל יהיה מקום לזעקתי איוב יו יח. — *נתן דמו על הדבר, סבל הרבה צער כמו לוּ נשפך דמו כדי להשיג הדבר: נפשי נתתי עליה דמי נתתי עליה כשם שלמדתי אותה בצער כך תהיו אתם למדים אותה בצער ספרי האזינו שו. — ומשל: מה3 ראית שדמך אדם יותר שמא דם של אותו האדם אדם יותר ר"ל אינך עדיף מחברך. סוף כל סוף הדם לא יהפך למים צמח צדיק לר"א מודינו ג. — ובהשאלה, דָּם ענבים יין: כבס ביין לבשו וּבְדַם ענבים סותה בראש' מט יא. וְדַם ענב תשתה חמר דבר' לב יד. — ואמר בן סירא: חלב חטים חלב ודבש דם ענב יצהר ובגד כל אלה לטובים יטיבו כן לרעים לרעה נהפכו ב"ס גני' לט כו-כז. — °דם עסיס. ואמר המשורר: נרד לגן הבשמים וערוגתו ושם נשמח וגם נשיש בקול עגור ותור עם סיס במקור נדפס "עיס" ונשתה כוס דמי עסיס משה דרעי הקראי לקו"ק עב. — *דַּם בְּרִית, דם מילה: גר שנתגייר כשהוא מהול וכו' צריך להטיף ממנו דם ברית תוספתא שבת טו ט. והנולד מהול והמל עד שלא נתגייר צריך להטיף ממנו דם ברית ירוש' יבמ' ח ט.. — *דם בתולים, עי' בתולים. — *דם הקזה, עי' הקזה. — *דם טהר, עי' טהר. — °דַּם הַמֵּת, כתם ירוק הגון בעור הגוף, בפנים: והדם המת (בפנים) יהיה לדם שכבר נתפתחו פיות עורק לנקות המלוי או שנסדקו הפיות להכאה וזולתה4 ונעצר תחת עליוני העור עצירה במקום משנה מראהו קאנון ד ז ב ו. — *דם נדה, עי' נדה. *דם ניקוף, עי' נִקּוּף. — *דם הנפש, עי' נפש. — *דם הקושי, עי' קשי. — *דם הראש, חלי, ראש. — *דם השופי, עי' שפי. — °דם תנין, עי' תנין. 

אָחַז, אחזו דם.

*בק, עי' במקומו. —  °בשול הדם.

גיד, גידים. — *גנח דם.

°דָּמִי. —  °דָּמִיּוּת. —  °דפק. 

*הקזה.

*וריד, ורידים.

°חלודה.

טחורים.

*יתוש. 

כלי הדם, כדורי הדם, נסיוב הדם עי' במקומו. 

לב.

נזל, הדם נוזל בעורקים, וכו'.

°סִבוּב הדם בגוף. —  °סִבּוּר. —  *סטיפה.

°עַבְטִיט, קפיאת דם. —  ערק, ערקים.

*פשפש.

צרר, נצרר הדם.

°רבד.

*שפע, אשה שופעת דם. —  *שרף.