°הֲקָשָׁה, ש"נ, – שה"פ מן הקיש, כמו הֶקֵּש:  כי כן אמר הפיתומי כי התורות לא יעשה זה ההקשה (אבו השם הקראי, לקו"ק, נספח').  ואין בעבודת האל סברא ולא הקשה ולא התחכמות (כוזרי א צט).  וכבר שבנו אל ההקשה והסברא השכלית (שם ב מט).  שלנבואה ראות יותר גלוי מההקשה (שם ד ג).  ומן השמות יש שהם מפרשים שכאשר תשמע אותם יובנו לך עניניהם אשר יורו עליו בלשון ההוא מבלי שתצטרך אל הקשה בין הענין ההוא ובין דבר אחר (מלות הגיון יא).  ואלו הענינים אשר לא יושגו מדרך ההקשה בטלום פלוסופי יון מפני שההקשה מרחקת מה שלא נראה כמוהו (מנח' קנא' לר"י מפיסא 87).  ןאל תכניס עצמך בחכמת שרשי המופת ואיכות הדיבר ומיני ההקשות ואופני הראיות ואיכות הילוך העילה עם המעולל  (חו"ה, יחוד המעשה ה).  וכן יעשה בכל תולדה תחובר אליה הקדמה צודקת ויולד מה שיתחייב יגיע העניין אחר הקשות רבות אל סתירה בין שתי התולדות האחרונות ר"ש א"ת, תרג' פתיח' מו"נ).  האמות הוא אשר יוכיח בהקשות רבות וכו' מאמר קצר מקיף בכל חלקי ההקשות (נופת צופים ב י).  שבאלה ההקשות הערה מופלאה נכבדת במקצת דמיון לאשר רוח אלהים בו (שעה"ש לאבן לטיף כד).  ואחר שדבר עמו הניח כל הקשותיו ושב לבקש רצון האלהים מעמו (כוזרי ד כז). – הקשת הלשון: והיתה ההקשה מחיבת אותנו לנהוג אותם מנהג זולתם מן הנפרדות אשר תדגשנה (הקד' ס' השרש' לריב"ג).  בשער אשר נזכר בו המלות הזרות היוצאות חוץ מדרך ההקשה (הרקמה, שער יא).  איננו יוצא חוץ מדרך ההקשה ולא רחוק ממנהג הלשון (שם יד).  בעבור שהם מגנים אותה במה שנמצא ממלות זרות יוצאות חוץ להקשת הלשון (שם, הקד'). – ובכלל הקשת השכל: וכשתהיה הדעת מחייבת זה מן ההקשה השכלית ומחכמת הקבלה (רשב"ג, תקון מדות הנפ' כז).  ואשר הם מחכמת הדבר וההקשות (שם טו).