*, קל לא נמצא במקורות.

— הִפע', *הֵקִישׁ, — הֵקִישׁ אדם דבר לדבר, דמה והשוה אותו1: על פי שנים עדים או שלושה עדים יומת המת, אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה, אלא להקיש שלשה לשנים, מה שלשה מזימין את השנים, אף השנים יזומו את השלשה מכות א ז. וזבחת פסח ליי' אלהיך צאן ובקר וכו' להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח, מה הפסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין, אף כל דבר שהוא בא בחובה לא יביא אלא מן החולין מנח' ז ו. והלא מעשר בכלל (הקרבנות) היה, ולמה יצא, להקיש אליו, מה מעשר קרבן יחיד, יצאו קרבנות ציבור וכו' תמורה א ו. ומה ת"ל במועדו, אלא להקיש ולדון גזירה שוה מכי' בא מסכ' דפסחא פרשה ה. ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת, הקיש הכתוב נזקי אדם לנזקי בהמה ונזקי בהמה לנזקי אדם רבי אלעזר, מכי' משפטים מסכ' דנזיקין ח. לשלמי שור הקשתיו, לא הקשתיו לשלמי כבש ספרא ויס, ויקרא פרק ד. והרמותם ממנו, מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה ספרי במד' קכ. ויעקב זווג לבנימן כנגד מלכות מדי וכתיב במלכות מדי וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב, שהרי הקישה כנגד שבט בנימן שנמשל בו תנחו' בובר, ויחי, קי.. — ובסהמ"א: ואחר כך להקיש בין הטובים מחבריך והרעים ועיין לאי זה משתי כתות תתחבר רש"ט פלקירא, ראשית חכמה א, 20. כי בזה הספר יוכל האדם להקיש בין החכמות ולדעת אי זו חכמה היא יותר שלמה הוא, שם ב, 20.

— הָפע', *הוּקַשׁ, — שהֵקישו אותו: מה גדול הוא השלום שהוקש לשני דברים שחייבין עליהן כרת ר' יוסה בי רבי בון, ירוש' פסח' ג ז. — ובסהמ"א: כל ארבעה נערכים מוקשים על סדר אחד שיהיה ערך האחד מן השני כערך השלישי מן הרביעי, וידוע כי רבוע המוקש מן שני הנערכים הראשונים אל הנוקש משני הנערכים האחרונים כרבוע המוקש מן האחרונים אל הנוקש מן הראשונים ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ב, 71.

— נִפע' בינ' °נוֹקָשׁ, במק' נָקוֹשׁ, — שהקישו אליו דבר2: וידוע הוא כי רבוע המוקש מן שני הנערכים הראשונים אל הנוקש משני הנערכים האחרונים כרבוע המוקש מן האחרונים אל הנוקש מן הראשונים ראב"א הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ב, 71.