°, ש"נ, — שה"פ מן הֵרִיח: ההרחה שהיא השגה חושיית (העקרים ב כא). ויקבץ ג"כ השאיפה אשר יבוקש בה ההרחה וכו' אצל כלי ההרחה (קאנון א א א  ד). הכלב והצבע להם יתרון בהרחה מזולתם לאורך חרטומם (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד). שטעם הרחת בשמים במוצאי שבת מפני ששובת אור של גיהנם ואינו מסריח ובמוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח (תניא, ערבית מו"ש).