*, ש"נ, – שה"פ מן הִרְוִיחַ, ההפך מן דחק:  כך דרך הרשעים כשהן בצרה הם צועקים ובעת הרוחה חוזרין לקלקולן (מד"ר שמות י). ואתה בשרתנו בהרוחה נעשה עמך יום טוב (שם במד' י).  – ועי' רְוָחָה.  – ובמשמ' רֶוַח במסחר: ותכלית עושה הספינה אינו אלא ליטול שכר מלאכתו כי איננו מצפה לתכלית הנהגה וכ"ש להרוחה בסחורות (נפוצות יהוד' לר"י מוסקאטו ד). אם הרויח שם צריך לתת מס לפי ענין ההרוחה לבוש, שותפ' בקרקע קסג ב).