א. פ"י, עת' יַהֲרֹס, אֶהֱרֹס, יֶהֶרְסוּ, יַהֲרֹסוּ, יֶהֶרְסֵם, הֲרָס, הָרְסָהּ, לַהֲרֹס, הֹרֵס, הָרוּס, – א) שבר ונתץ בנין, עיר והחריבם, einreissen, zerstören; démolir, détruire; destroy : הָרַס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ (איכ' ב ב).  שם תבל כמדבר ועריו הָרָס (ישע' יד יז).  הנה אשר בניתי אני הֹרֵס (ירמ' מה ד).  וְהָרַסְתָּ את מזבח הבעל אשר לאביך (שופט' ו כה).  והכרתי ערי ארצך וְהָרַסְתִּי כל מבצריך (מיכ' ה י).  המה יבנו ואני אֶהֱרוֹס (מלא' א ד). הן יַהֲרוֹס ולא יבנה (איוב יב יד).  את מזבחתיך הָרָסוּ ואת נביאיך הרגו בחרב (מ"א יט י).  ושחתו חמות צר וְהָרְסוּ מגדליה (יחזק' כו ד).  והערים יַהֲרֹסוּ וכל חלקה טובה ישליכו איש אבנו ומלאוה (מ"ב ג כה).  וירפא (אליהו) את מזבח יי' הֶהָרוּס (מ"א יח ל).  רחם ה' עלינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלם עיר האבילה והחרבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים (ירוש' ברכ' ד ג).  החזק מלחמתך אל העיר וְהָרְסָהּ וחזקהו (ש"ב יא כה).  ויך יואב את רבה וַיֶּהֶרְסֶהָ (דהי"א כ א).  חכמת נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תֶהֶרְסֶנּוּ (משלי יד א). –ואמר הפיטן: ערו יסודותיך וְהָרְסוּ כל פנות, חרשו ועקרו גויותיך ונבעו מצפונות (יוצר הפסק' ב, יי' אלהים). – ובכלל שבירה ונתיצה: אלהים הֲרָס שנימו בפימו מלתעות כפירים נתץ יי' (תהל' נח ז). – ובהרחבה, הריסת אנשים, עַם, וכדומה: וברב גאונך תַּהֲרֹס קמיך (שמות יה ז).  ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד וְלַהֲרוֹס (ירמ' א י). והשבתים על הארץ הזאת ובניתים ולא אֶהֱרֹס ונטעתים ולא אתוש (שם כד ו).  כי לא יבינו אל פעלת יי' ואל מעשה ידיו יֶהֶרְסֵם ולא יבנם (תהל' כח ה).  כל מי שאין לו בן כאלו הוא מת כאלו הוא הרוס  (מד"ר בראש' מה). – *ובדברים רוחניים: דין שדנו ראשונים אתה בא להרוס (מד"ר בראש' נ). – °הֹרְסֵי עקרי האמונה: ולא כמחשבת ההורסים שחשבו שהשגחתו יתברך כלתה אצל גלגל הירח (ר"ש א"ת, מו"נ ג נד). לעשות סייגים לתורה ולגדור פרץ כה יעשה אלהים וכה יוסיף ויהיה ביתם כבית פרץ אז כל הורס ופורץ מידם ברוח יברח (מנח' קנא' לאבא מארי נ).  ובכן יהרסו (החוקרים) בעיונם רוב עקרי התורה האלהית (נפוצות יהודה לר"י מוסקטו יד). – הָרַס את פלוני ממעמדו, הדפו ומגרו לארץ והחריבו: והדפתיך ממצבך וממעמדך יֶהֶרְסֶךָ (ישע' כב יט).

– נִפע', נֶהֱרַס, – שהרסו אותו: כסו פניו (של הכרם) חרלים וגדר אבניו נֶהֱרָסָה (משלי כד לא).  נפלו אשויתיה  נֶהֶרְסוּ חומותיה (ירמ' נ יה).  נשמו אצרות נֶהֶרְסוּ ממגרות כי הביש דגן (יוא' א יז).  ולקחו המונה וְנֶהֶרְסוּ יסדותיה (יחזק' ל ד).   וְנֶהֶרְסוּ ההרים ונפלו המדרגות (שם לח כ).  כי אני יי' בניתי הַנֶּהֱרָסוֹת נטעתי הנשמה (שם לו לו).  לא ינתש ולא יֵהָרֵס עוד לעולם (ירמ' לא מ).  בברכת ישרים תרום קרת ובפי רשעים תֵּהָרֵס (משלי יא יא).  כי השתות יֵהָרֵסוּן צדיק מה פעל (תהל' יא ג).

– פִע', הֵרֵס, הָרֵס, תְּהָרֵס, – כמו קל בנחץ הפעולה: ולא תעשה כמעשיהם כי הָרֵס תְּהָרְסֵם ושבר תשבר מצבתיהם (שמות כג כד).  מהרו בניך מְהָרְסַיִךְ ומחריביך ממך יצאו (ישע' מט יז).