‎א.‏הֲרִיסָה, ש"נ, מ"ר הֲרִיסוֹת, – שה"פ מן א. הָרַס, במשמ' מה שנֶהֱרַס, שנחרב: ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת וגדרתי את פרציהן וַהֲרִיסֹתָיו1 אקים ובניתיה כימי עולם (עמוס ט יא). – ובהשאלה: וכאשר גבר היצר על השכל ונמשכה הנפש אליו נטתה באדם אל הרבויים המביאים להפסדת ענינו והריסת גופו (חו"ה, הפרישות א).  – °והריסה בדעות, בדת: יבאו להריסה גדולה וחזקה (רלב"ג משלי י).  ועם היות שהותרה אכילה בשבת לא יצא מזה הריסה לביטול הקדושה לששת ימי החול (ראש' חכמה, שער הקדוש' ב).  ותורתנו היא נהרסת הריסות אחר הריסות מחסרון ידיעתנו (הקד' הקנה).  וא"כ רבי אין אני מפוייס לא מדבריך ולא מדברי חז"ל כי ההריסות מעצמם צועקות מתוך המצות (שם, יבום).  והחרימו גם כן כל הספרים אשר נמצאו בהן אחת מן ההריסות הנזכר' בטופס החרם וכל המחזיקים בהם (מנח' קנא' לאבא מארי פא).  שיש מתוך המאמרים האלה הריסה אל דבריו (א' מודינא, ארי נוהם יד).