°, ש"נ, – שה"פ מן הִשִּׁיא, כמו הַסָּתָה: נכבדיו שריו וגם מליציו סעו כאחת בְּהַשָּׁאַת מפלציו (יוצר ז פסח, אותותיך ראינו). – ובמשמ' השחזה: ואני המחבר אומר השאה ממש לשון השחזה כדאמרינן אין משחיזין את הסכין במשחזת של אבן אבל משיאין אותו על גבי חבירתה (שכל טוב, בראש' כח יד).