° , ש"נ, — שה"פ מן השאיל, א) עצם שה"פ: ואמרה (חנה) השאלתיהו לה' בלשון השאלה לומר שאינו במתנה גמורה לשיקחהו לו האלקים וימיתהו כי אם בהשאלה לעבדו ויהנו ממנו גם כן אביו ואמו (ר"י אברבנאל, ש"א א כד). — ב) בדקדוק, השאלת משמעת מלה, כמו °הַעֲבָרָה: כי אחות ואח יאמרו גם כן בשיתוף מצד ההשאלה כאיש ואשה (ר"ש א"ת, מו"נ א ו). ולפי זאת ההשאלה נאמר ועברתי בארץ מצרים (שם כא). ובדרך הדמיון וההשאלה מלאכת תֻפיך (רד"ק, שרש תפף). שאיך יסבול השכל שיהיה שם אלהים מונח בעצם וראשונה לשופטים ובדרך השאלה עליו יתברך (ר"י אברבנאל, בראש' א). ההשאלה לפי המכוון בה הנה הוא מאמר אשר הכונה בו זולת מה שתורינה עליו התבות והתחלף מן ההתיחסות שההתיחסות הוא בערך קצת התבות וההשאלה הוא בערך כל המאמר ותבא אם על צד ההדמות אם על צד ההגדלה או ההמעטה אם על צד ההפך (נופת צופים ד מז). — ומ"ר: במה שעובר אצלם (אצל הערב) בלשונם מההעברות וההשאלות (ר"י א"ת, הקד' ריב"ג בהרקמה). כי כשהגיד (ישעיהו) על נתיצת עם או אבדן אומה גדולה יספרהו בלשון שהככבים נפלו והשמים אבדו ורגשו והשמש קדרה והארץ חרבה ורעשה והרבה מכיוצא באלו ההשאלות (מו"נ ב כט). והיא (התורה) רחוקה מן השתופים ומן ההשאלות (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', חקו"ד ב יג). ויעידו אותם על שתוף השמות והשאלותיהם אשר כלל אותם זה המאמר (מו"נ א לה).