*, ש"נ, מ"ר הֲשָׁבוֹת, – שה"פ מן הֵשִׁיב: לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבדה (ב"ק ה ז). הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה שהתורה ריבתה השבות הרבה (ב"מ לא.). וכבוד אבות והשבת הרשעים אל האלהים והורות בני אדם דרכי טובתו (חו"ה, הבטחון ד).  שמח אני על עבודתך לאלהים עם בטחונך הטוב עליו והשבתך כל עניניך אליו (שם, יחוד המעשה ה). כאלו המלך הפקיד אצלו פקדון ולא קצב לו זמן להשבתו וצוהו שיהיה מצפה לו בכל עת (שם, חשבון הנפ' ג).