הָתֻל
1, ש"ז, מ"ר הֲתֻלִים, – דברי התול וליצנות, Gespöt; moquerie; mocking: רוחי חֻבלה ימי נזעכו קברים לי אם לא הֲתֻלִים2 עמדי ובהמרותם תלן עיני (איוב יז א=ב). – ואמר המליץ: ידי הבוצרים והבוצרות עיפו וישטחו להם שטוח בכל פנות הכרם לצחק ולהחליף כח בהתולים משמחי לב (איוב יז א=ב). ואולם אנכי העידותי בך גברתי כי התולי לבבך יוליכוך שולל (איוב יז א=ב).
1 משקל פָּעֻל ולמד דגושה מפני נטיית הלמד להכפל, ועי' הערה לקמן.
2 קצת החדשים רואים במלה זו פועל ומשבשים הנקוד המקובל ומנקדים הֹתלים. בקצת כ"י חתלים בחית, ובמקום עמדי עמדים.