1, פ"ע, עב' הֵתַלְתָּ, — הֵתֵל בפלוני, דִבֵּר או עשה לפלוני לא באמתות ורצינות כי אם בכונה להטעותו, לצחוק עליו, sich über Jem. Lustig machen, ihn täushen; se moquer de qqn; to mock, deride: ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן ואביכן הֵתֶל2 בי והחלף את משכרתי עשרת מנים (בראש' לא ו-ז). ותאמר דלילה אל שמשון הנה הֵתַלְתָּ בי ותדבר אלי כזבים (שופט' יו י). ותאמר דלילה אל שמשון עד הנה הֵתַלְתָּ בי ותדבר אלי כזבים (שם יג). ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי זה שלש פעמים הֵתַלְתָּ בי ולא הגדת לי במה כחך גדול (שם יה).
— פָעֵל, הָתֵל, עת' יְהָתֵל, יְהָתֵלוּ, — הָתֵל, הָתֵל בפלוני, כמו הקל, בנחץ הפעולה: אל יסף פרעה הָתֵל לבלתי שלח את העם (שמות ח כה). איש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלך ואיש ברעהו יְהָתֵלּוּ ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר (ירמ' ט ג-ד). כי יחקר (האֵל) אתם אם כְּהָתֵל באנוש תְּהָתֵלּוּ בו (איוב יג ט).
— הוּתַל3, ת"ז, - מי שטבעו להתל: לב הוּתַל הטהו ולא יציל את נפשו ולא יאמר הלוא שקר בימיני (ישע' מד כ).
— פִע', הִתֵּל בפלוני, — צחק עליו, התלוצץ בו: ויהי בצהרים וַיְהַתֵּל בהם (בנביאי הבעל) אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ (מ"א יח כז). — ואמר בן סירא: צורך לו (להעשיר) עמד והשיע, לך ושחק לך והבטיחך עד אשר יועיל יהתל בך פעמים שלש יעריצך (ב"ס גני' יג ו-ז).
— פֻע', הֻתַּל, בינ' מְהֻתָּל, מהותל, — שהִתְּלוּ בו: וההתול הוא הסכמה נראה עם המהותל בדבר מזולת שיהיה הענין כן על דרך האמת (נופ' צופ', מסיר ליאון ג ב).
1 עי' הערה לקמן.
2 הסכימו כל החדשים כי הֵתל זה וכמו"כ הָתֵל שלקמן הוא הפעיל מן תלל, ויְהָתֵלּוּ, תְּהָתֵלּוּ בקיום ה הפעיל גם בעתיד כמו יְהוֹדֶה, ומהפעיל זה נתהוה אח"כ פעל חדש הִתֵּל, ומזה הֲתֻלִים ומַהֲתָלוֹת. אך כ"ז דחוק מאד, ומה שיותר קשה הוא, כי אין במציאות בלשונ' השמיות שרש תלל במשמעה שמשמש בו הפעל הֵתֵל, ומה שהביאו החדשים השרש דַלּ دلّ, בערב' הוא רחוק ממשמעה זו. ולכן הדעת נותנת כי העקר הוא כדעת הקדמונים כי ה הֵתל והָתל ויְהָתלוּ היא שרשית, וכבר הזכירו קצת החדשים שיש לו לשרש התל אח בערב' והוא השרש ח'תל ختل, אפס משמ' שרש ח'תל בערב', שר"ל בלשון ההיא ארב לו ורמהו, קצת רחוקה מהכונה בהתל העברי. ויותר נראה כי האח האמתי בערב' להתל העברי הוא הזל ھزل, שפרושו האמתי הוא ממש דומה להתל שלנו, והוא: קצת שחוק וליצנות ורמאות. ובדבר הצורות הִתֵל, הָתֵל, יְהָתֵל שהן זרות בדקדוק, אמר ריב"ג וז"ל: ואביכן התל בי הוא פועל כבד והיה עקרו להיות דגוש כמו רוח יי' דבר בי ובא זר משערו אל שער ושרת את אחיו ושאר שער אחהע"ר אבל היותו מלעיל בעבור בי כאשר הוא ידוע משוב הרבה ממה שעקרו להיות מלרע אל מלעיל בעבור מלה קטנה מלעיל שתבא אחריה וכו' ועל הזרות הזה מן הכבדות אל הקלות נהג רב הלשון הזה כמו התלת בי כי אם כהתל באנוש תהתלו בו. ע"כ. אבל באורו זה של ריב"ג אינו מבאר כלום אלא מקים שאלה הצורות הן זרות בדקדוק. והבאור האמתי הוא, כי הֵתֵל הֵתַלְתָּ וְהָתֵל יְהָתֵלּוּ הן שתי צורות מיוחדות משני בניני קדומים שהיו נהוגים בזמן קדום בלשון והם בנין פִעִל ובנין פַאעִל, שהאחרון מהם נהוג גם עתה בערב' הספרותית וההמונית, והראשון נהוג עתה רק בערב' ההמונית, אך כבר העיר שפיטא (Spita § 91, 1 בהערה שם) כי רגלים לדבר שגם בערב' הקדומה הספרותית היה נהוג בנין זה, וכמו"כ נהוגה צורה זו גם בקצת שאר הלשונות האחיות (Brock. Gr. § 257,d), ועכ"פ מציאות צורת פִעִל בערב' ההמונית בלבד מספקת שנהיה רשאים להניח מציאות צורה זו גם בעברית הקדומה, ונשארו ממנה רק שארית מועטה ואחת מהן היא הֵתֵל, והָתֵל היא שארית מהצורה הקדומה פַאעִל, שלסבה מן הסבות לא נתחלף בזמן קדום קול הפתח הארוך לקול חולם עפ"י המנהג הכללי, כמו שארע לקצת צורות אחרות. ולכן העתיד יְהָתֵל, כמו בערב' יַפַאעִל וקיום התנועה תחת הלמד בעתידים נסתרים וכמו"כ דגשות הלמד של יְהָתֵלּוּ יבואר במבוא הספר, בחלק הדקדוק.
3 משק' שוּעָל. ולפי דעת החדש' זה הופעל מן תלל.