*, ש"נ, מ"ר הַתְרָאוֹת, — שה"פ מן הִתְרָה: ושאר כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתים אותם אלא בעדה ועדים והתראה ועד שיודיעוהו שהוא חייב מיתה (סנה' ח:).  חבר אינו צריך התראה (שם).  שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה וכו'  אינו לוקה התראת ספק היא והתראת ספק לא שמה התראה (שבוע' ג:).  קום לך ואך את הדבר ללמדך שבהתראה הלך (מד"ר במד' כ).  כל מי שהיה לו עדים והתראה היה מת בבית דין (שם ט).  ההורג נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה אפילו בעד אחד (רמב"ם מלכ' ג י).  — ומ"ר: אכל שני גידין משתי ירכות וכו' בזה אחר זה ובשתי התראות (חול' פג.).  וכמו כן תתמיד התורה ההתראות במה שיש עלינו להזהר בו מאד (ס' החינוך, מצוה שמג).