הִתְשׁוֹטֲטוּת
°, ש"נ, — שה"פ מן הִתְשׁוֹטֵט: ועצה היא התשוטטות מחשבתו של אדם איזה דרך ישכון אור (נפוצות יהודה י). כי אז יחרץ ויתנועע גופו ללכת אנה ואנה בעת התשוטטות מחשבתו (שם א). עמידת המחשבה בדבר והתמהמהותה שמה אחרי אשר כלתה התשוטטותה על כנפי רוח המחשבות החולפות על הנפש (יריע' שלמה א ג).