אות הששית1 באלף בית העברית ושמה *וָו, *ואו, *ויו, עי' ערך וָו.
אות זו הונחה לסימן חברת קול מָרכב שמתהוה בפתיחה מעֻגלה של השפתים כמו בהברת אֻ וע"י חכוך הנשימה בין שפתים מרפרפות2, וכך מפיקים אותה היהודים התימנים גם עתה.  אך שאר היהודים, ספרדים ואשכנזים, מפיקים אותה עתה בתחלת הברה ובסופה3 בדברה פשוטה בחכוך רפרוף השפתים, זולתי כשהיא באה לפני אות שואית נעה יפיקוה כמו אֻ4: וקְחו כמו אֻקְחו, ודְעו כמו אֻדְעו, וכמו כן לפני אותיות השפה במפ: ובֵין כמו אֻבֵין, ומֶשך כמו אֻמֶשך, ופִי כמו אֻפִי, ולסימן הברה זו משמשת נקודה בלב האות: וּ.

בשרשים העברים אין אות ו מצויה עתה בראש השרש ובסופו כי עוד בזמן קדום כבדה על העברים הברת קול הוָו, שקצת השרשים בלשון השמית הקדומה היו מתחילים או גומרים בה, ויחליפוה בקול היוד, שהיה יותר קל עליהם, ולא נשארו מהם אלא שרשים מעטים בעלי פ"ו ול"ו שנשאר בהם קול הוָו כקול מֻפק, כמו וָו וָזָר, וָלָד, ובפעלי נפ"י בהתפעל הִתְוַדָּה, הִתְוַכֵּחַ הִתְוָעֵד, ובזמן מאוחר נוספו עוד מלים: *וִדּוּי, *וִכּוּחַ, *וַעַד,*וִעוּד, *ורד, *ושט, *וִתֵּר, *וַתְרָן, ועוד, ובסוף גֵּו, סְתָו, עָנָו, קַו, שָׁלֵו, שְׂלָו, תָּו, וכמו"כ מעטים השרשים בעלי ע"ו מֻפקת: אָוֶן, גָוַע, דָּוֶה, חִוָּה, חָוַר, כַּוָּן, עִוְעִים, עָוֶל, צִוָּה, צָוַח, קִוָּה, שִׁוַּע, רָוָה, רָוַח, תָּוָה.  לעומת זה רבים השרשים בעלי ע"ו נחה, שאין הקול מֻפק אלא נח ומשמש רק שמוש תנועה ארוכה להקול שלפניו, כמו החלומים: אוֹר, בּוֹשׁ, והשרוקים: קוּם, שׁוּב, וכיוצא בהם.  והחלו אח"כ להשתמש באות וּ לסימן לתנועה הארוכה של שורק ובאות ו לתנועה ארוכה לשל החולם, כמו גְּבוּל, גִּבֹּור ודומיהם, ונתפשט המנהג, פברט בנסחאות לא מנֻקדות, להשתמש באות וו לתנועות שורק וחולם גם כשהם קצרים בטבעם. 

האות ו היא אחת מאותיות השמושיות, ותחֻבר בסופי השמות להורות יחס וקנין גוף נסתר ותהיה נחה בתנועת חולם ו: בֵּיתוֹ, סִפְרוֹ, ומֻפקת אחר חירק וקמץ: אָבִיו, אָחִיו, פִּיו, בָּנָיו, עֲבָדָיו, וכמו"כ בסופי הפעלים להורות פעול נסתר: דַבְּרוֹ, שְׁפָטוֹ, שְׁמַרְתִּיו, ונחה שרוקה וּ בסופי הפעלים בעבר ועתיד להורות פעולת רבים נסתרים: כָּתַב-כִּתְבוּ, יִכְתֹּב-יִכְתְּבוּ.
ותשמש עוד לחבר5 שמות ופעלים ומאמרים למה שנאמר קודם להם, ותחֻבר בשמוש זה בראש השמות והפעלים בתנועות מתחלפות לפי טבע האותיות והתנועות שהוָו מחֻברת להן, עפי"ר וְ, ולפני חטף פתח וַ, ולפני חטף סגול וֶ, ולפני מלה מלעיל וֶ, ולפני יוד וִ, לפני אות שואית ולפני במף וּ, ונקראת וו החבור, וו העטוף, וו לוי, — ותורה:

א)  חבור וקשור פשוט בין שני השמות, הפעלים והמאמרים, und; et; and: השמים וְהָארץ, יהודה וִירושלם, זכר ונקבה ברא אתם בראש' א כז, ואברהם וְשָׂרָה זקנים שם יח יא, שם האחת עדה וְשֵׁם השנית צלה שם ד יט, בראשית ברא אלהים את השמים וְאֵת הארץ שם א א, ארור אתה מכל הבהמה וּמִכֹּל חית השדה שם ג יד, רעות המראה וְדַקֹּת הבשר שם מא ד, יפת המראה וְהַבריאֹת שם, שא נא כליך תליך וְקַשתך שם כז ג, שובי אל גברתך וְהִתעני תחת ידיה שם יו ט, הנה ברכתי אתו וְהִפריתי אתו וְהִרביתי אתו במאד מאד שם יו כ, תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך וְנִכרתה ברית עמך שם כו כח, יעבדוך עמים וְיִשתחו לך לאמים שם כז כט. — ואם צריך לחבר יותר משתי מלות יחד יש שיוסיפו ו החבור לכל אחת מהמלות המתחברות: בני יפת גמר וּמגוג וּמדי וְיון וְתבל וּמשך וְתירס בראש' י ב, את הקיני וְאת הקנזי וְאת הקדמני וְאת החתי וְאת הפרזי וְאת הרפאים שם יה יט-כ, ויתן לו צאן וּבקר וְכסף וְזהב וַעֲבדם וּשפחת וּגמלים וַחֲמרים שם כד לה, הנשר וְהפרס במקור נדפס 'והפרץ' וְהעזניה וכו' וְאת בת היענה וְאת התחמס וְאת השחף וְאת הנץ למינהו דבר' יד יב-יה, וְחלב מריאים וְדם פרים וּכבשים וְעתודים לא חפצתי ישע' א יא, — ויש שיוסיפוה רק לאחת מהן, להאחרונה, או לאחדות מהן: ואברם כבד מאד במקנה בכסף וְבזהב בראש' יג ב, אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדר-לעמר מלך עילם וְתדעל מלך גוים שם יד א , עקדים  נקדים וטלאים שם ל לט. — ואם התיבה שהוָו מחֻברת אליה היא מלעיל, ועפי"ר אם היא בעצמה מנֻגנה במפסיק או סמוכה למפסיק, תונע הוָו בקמץ: בני נח שם חם וָיָפֶת בראש' י א, פן תדבקני הרעה וָמַתִּי שם יט יט, הנה רבקה לפניך קח וָלֵךְ שם כד נא, ודפקום יום אחד וָמֵתוּ כל הצאן שם לג יג, אשר ימצא אותו מעבדיך וָמֵת שם מד ט, וירד עליהם הברד וָמֵתוּ שמות ט יט, ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וָחַי בהם ויקר' יח ה, והחזקת בו גר ותושב וָחַי עמך שם כה לה, וסקלוה אנשי עירה באבנים וָמֵתָה דבר' כב כא, רבה צבאך וָצֵאָה שופט' ט כט, ויעברו בארץ שעלים וָאַיִן ש"א ט ד, ואם ישבנו פה וָמָתְנוּ מ"ב ז ד, האספי אל תערך הרגעי ודָמִּי ירמ' מז ו, היֹרה זקים חצים וָמָוֶת משלי כו יח, ורחצת וָסַכְתְּ ושמת שמלתך עליך רות ג ג. — ולא בהפסק תנוע הוָו בתנועות אחרות גם אם התבה מלעיל: וכי יכה איש את עבדו וכו' בשבט וּמֵת תחת ידו שמות כא כ. — וגם במלה שהיא בעצמה משפט שלם: ויאמר אבשלום וָלא ילך נא אתנו אמנון אחי ש"ב יג כו, ר"ל אם אתה לא תלך.  ויאמר נעמן וָלא יֻתן נא לעבדיך משא וכו' מ"ב ה יז, ר"ל אם לא תקח המתנה. — ובפרט אם שתי המלים המחֻברות הן זוג טבעי, למשל אם אותה המלה בעצמה נשנה פעמים: כֹּה וָכֹה שמות ב יב, מי וָמי שם י ח, אֶלֶף וָאָלֶף במד' כו נא, הנה וָהנה יהוש' ח כ, אָנֶה וָאָנָה (מ"א ב לו ועוד), לְדֹר וָדֹר (תהל' י ו ועוד), בלב וָלב שם יב ג, אבן וָאבן (משלי כ כג ועוד), לשער וָשער דהי"א כו יג, עיר וָעיר שם יא יב, איש וָאיש אסתר א ח.  יוֹם וָיוֹם (שם ב יא ועוד), עַם וָעָם (שם ג יב ועוד). — או שהן קרובות זו לזו במשמען: תהוּ וָבֹהו בראש' א ב, נע ונָד שם ד יב, אימתה וָפחד שמות יה יו, שמחה וָגיל ישע' יו י, עון וָפשע  שמות לד ז, עצום וָרב דבר' כו ה, רעה וָפשע ש"א כד יב, ונין וָנכד ישע' יד כב, מושיע וָרב שם יט כ, וחתו וָבשו שם כ ה, הפלא וָפלא שם כט יד, הבל וָריק שם ל ז, מסלול וָדרך שם לה ח, מאפס וָתהו שם מ יז, שרב וָשמש שם מט י, יד וָשֵׁם שם נו ה, רפש וָטיט שם נו כ, שׁד וָשבר שם נט ז, רע וָמר ירמ' ב יט, חמס וָשׁד (שם כ ח ועוד), עני וָדל צפנ' ג יב, לעולם וָעד (תהל' ט ו ועוד), עמל וָאָוֶן שם י ז, טוב וָחסד שם כג ו, תֹּם וָישׁר שם כה כא, כבוד  וָעֹז (שם כט א ועוד), כסיל ובָער שם מט יא, חלב וָדשן שם סג ו, עני וָרש שם פב ג, אֹהֵב וָרֵעַ שם פח יט, הון וָעשר שם קיב ג, חרפה וָבוז שם קיט כב, משפט וָצדק שם שם קכא, אבדון וָמות איוב כח כב, נער וָרך דהי"א כב ה, מכאֹבים וָכעס קהל' ב כג, בזיון וָקצף אסת' א יח. — או שהן הפכיות זו לזו: בהמה וָרמש בראש' א כד, טוב וָרע (שם ב ט ועוד), וקֹר וָחֹם שם ח כב, וקיץ וָחרף שם, שמים וָארץ (שם יד יט ועוד), שור וָשה (שמות לד יט ועוד), בקר וָצאן במד' כג מ ועוד, עץ וָאבן דבר' ד כח ועוד, ושה וָשור שופט' ו ד ועוד, צאת וָבֹא מ"א ג ז, לילה וָיום שם ח כט, יצא וָבא שם יה יז, בהמות וָעוף ירמ' יב ד, מזרחה וָימה זכר' יד ד, בֹקר וָערב תהל' סה ט, אחור וָקדם שם קלט ה, עשיר וָרש משלי כב ב, רֵאשׁ וָעשר שם ל ח. — או שיש ביניהן יחס טבעי במהותן: אני וָאתה בראש' לא מד, אני וָהוא שם מא יא.  אתה וָהם במד' יו יו, הוא וָהיא מ"א יז יה, לי וָלך (דהי"ב לה כא ועוד), אב וָאם יחזק' כב ז, בן וָאח קהל' ד ח, יתום וָדך תהל' י יח, לחם וָיין (בראש' יד יח ועוד), בר וָלחם שם מה כג, לחם וָמים (מ"א יח ד ועוד), גרן וָיקב הוש' ט ב, תאנה וָגפן יוא' ב כב, יין וָקיץ ירמ' מ יב, דגן וָיין איכה ב יב, סלת וָשמן יחזק' יו יח.  חלב וָדם שם מד ז, יין וָשמן משלי כא יז, ושמן וָיין דהי"ב יא יא, ובשר וָיין דני' י ג, חח וָנזם שמות לה כב, רחים וָרכב דבר' כד ו, כנור וָנֶבל ישע' ה יב, בית וָהון משלי יט יד, זהב וָכסף תהל' קיט עב, ועגל וָכבש ויקר' ט ג, פר וָאיל  (במד' כג ב ועוד), לביא וָליש ישע' ל ו, שחל וָפתן תהל' צא יג, סוס וָרכב( יחזק לט כ ועוד), וגלגל וָרכב שם כו י, צנה וָרמח דהי"א יב כה, ורכב וָסוס תהל' עו ז, גפרית וָאש בראש' יט כד, גפרית וָמלח דבר' כט כב, שׁד וָשבר (ישע' נט ז ועוד), דם וָאש יוא' ג ג, פחד וָפחת איכ' ג מז, וחיה רעה וָדֶבֶר יחזק' יד כא, וָדבר וָדם שם ה יו, ושק וָאפר (דני' ט ג ועוד), וחליו וָקצף קהל' ה יז, חכמה וָטוב מ"א י ז, בשובה וָנחת ישע' ל יה, דברנו ביי' וָבָךְ במד' כא ז, היודע וָעד ירמ' כט כג, מחסה וָעז תהל' מו ב, צדקה וָחסד משל' כא כא, המשל וָפחד איוב כה ב, הברית וָחסד נחמ' א ה, דת וָדין אסת' א יג, רעה וָפשע ש"א כד יא במקור נדפס 'כד יא', רוח וָתֹהו ישע' מא כט, חמס וָשֹׁד (ירמ' ו ז ועוד), כזב וָשֹׁד הוש' יב ב, ומרמות וָתֹךְ תהל' י ז, עמל וָכעס שם יד, מכלמות וָרֹק ישע' נ ו.  דממה וָקוֹל איוב ד יו, רך וָטוב בראש' יח ז, ורב וָרם דבר' ב י, נעוּר וָרֵיק נחמ' ה יג, אלהים וָמלך מ"א כא י, עלה וָזבח מ"ב ה יז, מנחה וָנסך יוא' א ט, כליות וָלב ירמ' יא כ, מעין וָנחל תהל' עד יא, יד וָשם ישע' נו ה, קח וָלך בראש' יב יט, קחו וָלכו שם מב לג, הלוך וָשוב שם ח ג, יצוא וָשוב שם ז, קחנו וָבֹאה ש"א כ כא, עברו וָשובו שמות לב כז, הולך וָאור משלי ד יח, לך וָשוב שם ג כח, הקבצו וָבאו ישע' מה כ, עושו וָבאו6 כל הגוים מסביב יוא' ד יא, ולעומת זה: לכי וּבֹאי אל המלך מ"א א יג. — הולך וָרב ש"ב יה יב, נהג וָלך מ"ב ד כד.

ב)  חבור במשמ' עִם, mit; avec; with : אשלח אתכם וְאת טפכם שמות י י, ר"ל עִם טפכם. צלי אש וּמצות על מררים יאכלהו שם יב ח, ר"ל עִם מצות ומרורים.  כי הם ומקניהם יעלו וְאהליכם שופט' ו ה, ר"ל עִם מקניהם ועם אהליהם.  כי כוס ביד יי' וְיין חמר מלא מסך תהל' עה ט, ר"ל כוס עִם יין. — ובמשמ' או, oder; ou; or: ומכה אביו וְאמו מות יומת שמות כא יה, ר"ל אביו או אמו.  ומקלל אביו וְאמו מות יומת שם יז, הלבן מאה שנה יולד וְאם שרה הבת תשעים שנה תלד בראש' יז יז, ובת כהן כי תהיה אלמנה וּגְרושה ויקר' כב יג. — ותשָנה הוָו פעמים או יותר במשמ' הכל אחד זה או זה: וגנב איש וּמְכרו וְנִמצא בידו מות יומת שמות כא יז, כי ימצא איש גנב נפש מאחיו וְהִתעמר בו וּמְכרודבר' כד ז, ר"ל התעמר בו או מכרו. — ולהוספה והעדפה על הקודם, קצת במשמ' אף גם, עוד יותר, אפילו: ולמה את שאלת את אבישג השנמית לאדניהו וְשאלי לו את המלוכה מ"א ב כב, שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם וּבְמותם לא נפרדו ש"ב א כג, ואפילו במותם לא נפרדו.  וְאִם חי יי' יאמרו לכן לשקר ישבעו ירמ' ה ב, ואפילו אם חי יי' יאמרו.  זאת השיבו לו בני עמון וּבַשנה השנית והשלשית דהי"ב כז ה. — ובמשמ' אֶלָּא, אֲבָל: לא אדני (לא באנו לראות  את ערות הארץ) וַעֲבדיך באו לשבר אכל בראש' מב י, ר"ל אלא באנו לשבֹר אכל.  וּלְאדם לא מצא עזר כנגדו שם ב כ, כי ביצחק יקרא לך זרע וְגַם את בן האמה לגוי אשימנו שם כא יב-יג, ר"ל אבל גם את בן האמה, וכו'.  בחרו לכם היום את מי תעבדון וכו' ואם את אלהי האמרי אשר אתם ישבים בארצם וְאָנכי וביתי נעבד את יי' יהוש' כד יה, ר"ל אבל אני וביתי. כי אמנם אם גאל אנכי וְגַם יש גאל קרוב ממני רות ג יב, כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו וַאֲנחנו נלך בשם יי' אלהינו מיכה ד ה, הולך רכיל מגלה סוד וְנאמן רוח מכסה דבר משלי יא יג. — ולתשובת התנאי, אם כך יהי כך: הפרד נא מעלי אם השמאל וְאֵימִנָה ואם הימן וְאַשמאילה בראש' יג ט, אם הרגם וּדְרשוהו וְשבו וְשחרו אל תהל' עח לג, ואם עמדו בסודי וְיַשְׁמִעוּ דברי את עמי ירמ' כג כב. — וקצת במשמ' אֲשֶׁר, שֶ: ולה שפחה מצרית וּשְׁמה הגר בראש' יו א, ר"ל שֶׁשמה הגר.  ופילגשו וּשְׁמה ראומה במקור נדפס 'רעומה' שם כב כד, ולרבקה אח וּשְׁמו לבן שם כד כט, בתולה וְאיש לא ידעה שם יו, הרבה ארבה את זרעך וְלֹא יספר מרב שם יו י, ר"ל עד שלא יסָפר.  הנה ימים באים נאם יי' וְלא יאמר עוד התפת וגיא בן הנם  ירמ' ז לב, ר"ל שֶׁאז לא יֵאמר.  כי אמלט עני משוע ויתום וְלא עזר לו איוב כט יב, שֶׁאין עֹזר לו. — ותורה מעמד הדבר והויתו7: ויכסו את ערות אביהם וּפְניהם אחרנית בראש' ט כג, ר"ל כְּשפניהם אחרנית.  (אלהים נראה אליו) וְהוּא ישב פתח האהל שם יח א, ואחרי כן יצא אחיו וְידו אחזת בעקב עשו שם כה כו, (הוא בא אל האשה) וְהיא יושבת בשדה שופט' יג ט, דברי שלום עם רעיהם וְרעה בלבבם תהל' כח ג. — ובמשמ' אחרי, הואיל, אעפ"י שֶׁ, אעפי"כ: אדני יי' מה תתן לי וְאנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר בראש' יה ב, כיון שאני הולך ערירי.  הנה נא הואלתי לדבר אל אדני וְאנכי עפר ואפר שם יח כז, אעפ"י שאנכי עפר ואפר.  (הוא שם ידו על ראש אפרים) וְהוּא הצעיר שם מח יד, אעפ"י שהוא הצעיר. — ובמשמ' הֲלֹא: הנך מת על האשה אשר לקחת וְהִיא בעלת בעל בראש' כ ג, איך תאמר אהבתיך וְלבך אין אתי שופט' יו יה,  יי' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו וְאתם בערתם הכרם ישע' ג יד, הלהוכח מלים תחשבו וּלְרוח אמרי נאש איוב ו כו. — ולתֵמַה: האף אמנם אלד וַאני זקנתי בראש' יח יג, מדוע באתם אלי וְאתם שנאתם אתי שם כו כז, מה לך לספר חקי וכו' וְאתה שנאת מוסר תהל' נ יו-יז. — וקצת במשמ' ואם-כן, ולכן: ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרֹעים וכו' ויאמר אל בנתיו וְאַיּוֹ למה זה עזבתן את האיש שמות ב יט-כ, והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל ויאמר וּקְחוּ קמח מ"ב ד מ-מא, ר"ל אם כן קחו קמח.  ועתה שמעי זאת עדינה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול וְתָבאנה לך שתי אלה ביום אחד שכול ואלמן ישע' מז ח-ט. — ובמשמ' כְּמוֹ, להשוות שני הענינים המחֻברים בוָו, ונקראת וו ההַשְׁוָאָה8, waw adaequationis : מים קרים על נפש עיפה וּשְׁמועה טובה מארץ מרחק משלי כה כה, ר"ל שמועה טובה מארץ מרחק דומה ושוה למים קרים על נפש עיפה.  מעדה בגד ביום קרה חמץ על נתר וְשָׁר בשרים על לב רע שם כ, דליו שׂקים מפסח וּמָשָׁל בפי כסילים שם כו ז, אזלו מים מני ים ונהר נחרב ויבש וְאִישׁ שכב ולא יקום איוב יד יא-יב, ר"ל וכך אם איש שכב ולא יקום.  אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ וְתקות אנוש האבדת שם יט, ר"ל וכך האבדת תקות אנוש. — והמֻדמה הקודם לדבר שאליו ידֻמה: הלא אזן מלין תבחן וְחֵך אכל יטעם לו איוב יב יא, כמו שהחיך יטעם האֹכל. — ובמשמ' איפוא : הוי הוי וְנֻסוּ מארץ צפון זכר' ב י, כמו נוסו איפוא. — ולהורות התכלית, המטרה והאופן, במשמ' למען, כְּדֵי שֶׁ, באופן: על הר נשפה שאו נס הרימו קול להם הניפו יד וְיָבאו פתחי נדיבים ישע' יג ב, ואל מי תדמיוני וְאשוה שם מ כה, מי הגיד מראש וְנדעה ומלפנים וְנאמר צדיק שם מא כו, כי מי עמד בסוד יי' וְירא וְישמע את דברו ירמ' כג יח, מי גם בכם ויסגר דלתים וְלא תאירו מזבחי חנם מלא' א י, כי לא9 אויב יחרפני וְאשא לא9 משנאי עלי הגדיל וְאָסתר ממנו  תהל' נה יג,  ויתן לו מזהב שבא וְיתפלל בעדו תמיד שם עב יה. — ובמשמ' בזה הדרך: זאת עשו וִחְיוּ בראש' מב יח, ר"ל בזה הדרך תחיו.

ג)  תשמש הוָו להורות חבור שני מעשים שנתהוו או שיתהוו זה אחר זה ביחסים מתחלפים, ותתחבר האות ו לפעל עבר ותהפך משמעת הפעל לעתיד, ולפעל עתיד תתחבר האות ו ותהפך משמעת הפעל לעבר10, ונקראת הוָו בשמוש זה וָו הַהִפּוּךְ, וָו הַמְּהַפֶּכֶת10, waw conversivum, waw consectivum.
ו המהפכת העבר לעתיד תנועתה כתנועת וו החבור בפשוטה: וְ, וּ, וַ, וָ, לפי טבע האותיות והתנועות שלאחריה: וְהָיה, וּבָאת, וַהֲסירת, וָמָתנו, ומלבד זה עפי"ר תדָּחה הנגינה לפנים מלעיל למלרע, כמו שָׁבה-וְשׁבָה11, כתַבת-וְכתבתָּ: כי יכרית יי' אלהיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וְירשתָּ אתם וְישבתָּ בארצם דבר' יב כט, ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה וְשׁבָה אל בית אביה ויקר' כב יג, כל המפתים אשר שַׂמתי בידך שמות ד כא, עבר.  וְשׂמתִּי פדת בין עמי ובין עמך שם ח יט, עתיד.  סכֹּתה באף ותרדפנו איכה ג מג, עבר.  וְסכֹּתָ על הארן את הפרכת שמות מ ג, עתיד.  — ואולם לפני הפסק תשאר הנגינה לעולם במקומה, גם עם וו המהפכת: וְנָתתִּי עשב בשדך לבהמתך ואָכלתָּ ושבעת דבר' יא יה, אם תלכי עמי וְהלָכתי שופט' ד ח, לעומת: וְהלכתִּי גם אני אתך בגורלך שם א ג.  כרמים תטע וְעבָדת ויין לא תשתה דבר' כח לט, לעומת: וְעבדתָּ את איביך שם מח. — ולפני נגינה: וְישַׁבתה בה דבר' יז יד, וְנתַתי לו שופט' א יב, וְשלַחתי אש בחומת עזה עמו' א ז, וְשבַרתי לה מטה לחם יחזק' יד יג, וְלקַחתי אָני מצמרת הארז שם יז כב, אך לעומת זה וְחָשקתָּ בה וְלָקחתָּ לך לאשה דבר' כא יא. — וכמו"כ נשמרת הנגינה במקומה בנחי ל"א ול"ה, כמעט לעולם בל"א במדבר בעדו: וְנלאֵיתי כלכל ירמ' כ ט, וְנמצֵאתי לכם נאם יי' וְשבתִּי את שביתכם וְקבצתִּי אתכם מכל הגוים שם כט יד. — ובנל"י כשע"פ חרוקה: הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב וְהכִּית בצור שמות יז ו, וְעשִׂית ללאת תכלת שם כו ד, ואת האשרה אשר עליו תכרת וּבנִית מזבח ליי' אלהיך שופט' ו כה-כו. — אבל אם ע"פ צרויה התנועה יורדת, בנל"א כמו בנל"י: וְהֵבאתָ לאביך ואכל בראש' כז י, וְהכיתִי אתכם גם אני ויקר' כו כד, וְגליתִי להם עתרת שלום ירמ' לג ו, וְכסיתִי בכבותך שמים יחזק' לב ז. — אך לעומת זה12: וְירֵאת מאלהיך ויקר' יט יד, וְנקֵּיתי דמם יוא' ד כא, אז איתם וְנקֵּיתי מפשע רב תהל' יט יד, — ואם אחרי הפעל מנל"א או נל"י תבוא מלה שמתחלת באלף תרד הנגינה: וּבאתָ אל התבה בראש' ז ח, וּבאתָ אתה וזקני ישראל שמות ג יח.  — ולעומת זה12: וְקרָאת את שמו יצחק בראש' יז יט , וְקרָאת אליהם ולא יענוכה ירמ' ז כו וְקרָאתי אל הדגן יחזק' לו כט. — כי אהיה עמך וְהכיתָ את מדין שופט' ו יו, וְצפיתָ אתו זהב טהור שמות כה יא, ולקחת סלת וְאפיתָ אתה שתים עשר חלות ויקר' כד ה. — ולעומת זה13: וְצוִּיתי את ברכתי לכם שם כה כא. — ולפני ה: וְהבאתִי השמש בצהרים עמו' ח ט. — ולפני ע: וְהבאתָ עלינו אשם בראש' כו י, וְהבאתִי עלי קללה שם כז יב, וְהבאתִי עליכם חרב ויקר' כו כה. — ולעומת זה13:  וְקרָאתי עליו לכל הרי חרב יחזק' לח כא. — בהִפעיל שומרת ע"פ החרוקה את הנגינה גם עם וו המהפכת זולתי לפני ה ולפני א: וְהבאתָ שמה מבית לפרכת את ארון העדות וְהבדילָה הפרכת שמות כו לג, תקח לה שני תרים או שני בני יונה וְהביאָה אותם אל הכהן ויקר' יה כט. — והֵא הבנין לפני אותיות גרוניות סגולה בעבר, הֶאֱזִין דבר' א מה עבר, ולעומתו וְהַאֲזִין: קולי אל אלהים וְהַאֲזִין אלי תהל' עז ב.  הֶעביר בראש' מז כא עבר.  ולעומתו: וְהַעברתָּ כל פטר רחם ליי' שמות יג יב.  הֶעמיד דהי"א ו יו עבר, ולעומתו: וְהַעמדתָּ אתו לפני אהרן במד' ג ו.  הֶעתיר עבר, ולעומתו: הנה אנכי יוצא מעמך וְהַעתרתִּי אל יי' שמות ח כה, וכן חטף פתח במקום חטף סגול: הֱשיבות מחרון אפך תהל' פה ד עבר, ולעומתו: וידעת היום וַהֲשֵׁבֹתָ אל לבבך דבר' ד כט.

ו המהפכת העתיד לעבר מונעת בפתח ואחריה דגש: וַיּפְעַל, ולפני א מדב"ע היא קמוצה: וָאֹמַר, וָאָקוּם, וָאַשמיד, וָאֲשברה, וָאֶשקלה, וָאֱהי, וָאֵרא, זולתי: וַאֲכסך14 משי יחזק' יו י, וַאֲמתתהו ש"ב א י. — אם י שואית אחריה יפול הדגש: וַיְדבר, וַיְהי, וַיְבקש, וַיְפיצם, וכיוצא בהם.  גם פעולתה היא קצור תנועת ע"פ, ויחד עם הקצור שנוי התנועה, עתיד יַפְעִיל, ועם ו ההפוך וַיַּפְעֵל: יבדִיל וַיַּבדֵל, יצמִיח וַיַּצמַח, יוצִיא וַיּוצֵא, יבִיא וַיַּבֵא, יָמוּת וַיָּמָת.  בקצת פעלים  הוסיפו עוד להניע בתנועה הקדומה, רק מקֻצרה, יָקוּם, ועם ו ההפוך וַיָּקֻם, וַיָּקִם, אך בזמן מאוחר החליפוה: ויקָם, ויקֶם, ויסָב, ויסֶך, ויבֶן, ותיטֶב.  במדב"ע אין הקצור הזה נוהג הרבה: ואקוּם, ואקִים, ואשִׁיב, ואוצִיא.  בפעלי ל"ה ישמש עפי"ר אחרי ו ההפוך העתיד המקֻצר בנפילת לה"פ: ויעַש, ויעַל, ויבֶן, ויפֶן, ואשְׁתְּ, ותרֶב, ויתכַּס, וימַּח, ותכַהּ, ויחַר, ויוֹר, ויִיף, וירְא, וידָא, וכיוצא בהם.  במדב"ע תתוסף עפי"ר הָ בסוף: ואתאבלָה, ואבקשָׁה, ואדברָה, ואיחלָה, ואֹכְלָה, ואעברָה, ואקחָה, ואשמרָה, ואשוֵּעָה, ואתנָה, וכיוצא בהם.

ו המהפכת העבר לעתיד תבוא אחרי פעל עָבָר אמתי: הנה ברכתי אתו וְהִפריתי אתו וְהִרביתי אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד בראש' יז כ, למענכם שלחתי בבלה וְהוֹרדתי בריחים כלם ישע' מג יד, אל שמועה כי באה וְנמס כל לב וְרפו כל ידים וְכהתה כל רוח יחזק' כא יב. — וכמו"כ במקום שהעָבָר מדבר על מעשה בעתיד: כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד וְהִזכרתני אל פרעה וְהוצאתני מן הבית הזה בראש' מ יד, ויאמר להם הזית החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים וְהלכתי לנוע על העצים שופט' ט ט, חי יי' כי אם רצתי אחריו (ר"ל ארוץ) וְלקחתי מאתו מאומה מ"ב ה כ. — ואחרי עתיד יִפְעַל: ואד יעלה מן הארץ וְהִשקה את כל פני האדמה בראש' ב ו, ומשה יקח את האהל וְנָטָה לו מחוץ למחנה שמות לג ז, אף אני אלך עמם בקרי וְהֵבאתי אתם בארץ איביהם ויקר' כו מא, ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר וְנַעלה הענן בבקר וְנָסעו במדב' ט כא, עד יגמל הנער וַהֲביאתיו וְנִראה את פני יי' וְישב שם עד עולם ש"א א כב, ומעיל קטן תעשה לו אמו וְהַעלתה לו מימים ימימה שם ב יט, אף ישיק וְאפה לחם ישע' מד יה. — ואחרי יפעל במשמ' הֹוֶה: ומשם יפרד (הנהר) וְהָיָה לארבעה ראשים בראש' ב י, ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים וְהָלמה סיסרא שופט' ה כו. — וכמו"כ אחרי יפעל במשמ' צווי: במים יובא וְטָמֵא עד הערב ויקר' יא לב. — וכמו"כ אחרי מקור ובינוני: ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים וְשָׁמְרוּ בני ישראל את משמרת יי' ולא יסעו במד' ט יט, בקרב איש להשתחות לו וְשָׁלַח את ידו וְהחזיק לו ונשק לו ש"ב יה ה, בבוא איש בית יי' וְנָתנו שמה הכהנים שמרי הסף את כל הכסף המובא בית יי' מ"ב יב י, ומשפט הכהנים את העם כל איש זֹבח זבח וּבָא נער הכהן וכו' וְהִכָּה בכיור ש"א ב יג-יד, ויהנתן ואחימעץ עֹמדים בעין רגל וְהָלכה השפחה וְהִגידה להם ש"ב יז יז. — וכמו"כ אם נשמט עצם היִפעל: מחר חדש וְנִפקדת ש"א כ יח, עד אור הבקר וַהֲרגנהו שופט' יו ב, עד ערב בקר אלפים ושלש מאות וְנִצדק קדש דני' ח יד. — וכמו"כ אחרי עוד מעט: עוד מעט וּסְקלוני שמות יז ד, כי עוד מעט מזער וְכָלָה זעם ישע' י כה, הלא עוד מעט וְשָׁב לבנון לכרמל שם כט יז, עוד מעט וּבָאָה עת הקציר לה ירמ' נא לג, כי עוד מעט וּפָקדתי את דמי יזרעאל הוש' א ד. — ואחרי אוּלַי: אולי יי' אותי וְהורשתים יהוש' יד יב. — ואחרי פֶּן: ועתה פן ישלח ידו וְלָקַח גם מעץ החיים וְאָכַל וחי לעלם בראש' ג כב, פן תדבקני הרעה וָמַתִּי שם יט יט, שלף חרבך ודקרני פן יבואו הערלים וּדְקרני וְהִתעללו בי ש"א לא ד. — ואחרי לְמַעַן: למען תחיו וּבָאתם וִירִשתם את הארץ דבר' ד א, ולמען ילמדו וְיָרְאוּ את יי' אלהיכם וְשָׁמְרוּ לעשות את כל דברי התורה הזאת שם לא יב. — ואחרי אִוּוי: מי ישמני שפט בארץ ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט וְהִצדקתיו ש"ב יה ד. — ואחרי קריאת קצף וקללה: הוי בנים סוררים נאם יי' וכו' ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים וְהָיָה לכם מעוז פרעה לבשת ישע' ל א-ג, ארור הגבר אשר יבטח באדם וְשָׂם בשר זרעו ירמ' יג ה, ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר ילד לך בן זכר שמח שמחהו וְהָיָה האיש ההוא כערים אשר הפך יי' שם כ יה-יו. — וכמו"כ אחרי אַשְׁרֵי: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד וכו' וְהָיָה כעץ שתול על פלגי מים תהל' א א-ג. — ומצוי אחרי זֵרוּז: ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה וְהָיָה לעד ביני ובינך בראש' לא מד, לך ונקרבה באחד המקמות וְלַנּוּ בגבעה שופט' יט יג. — וכמו"כ אחרי צווי: ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל וְאָספת אליך וְהיה לך ולהם לאכלה בראש' ו כא, ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וְיָשבת עמו ימים אחדים שם כז מג-מד, קום רדף אחרי האנשים וְהִשגתם וְאָמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה שם מד ד, מהרו ועלו אל אבי וַאֲמרתם אליו שם מה ט, לך וְאָספת את זקני ישראל שמות ג יו, לך וּמָשכת בהר תבור וְלָקחת עמך עשרת אלפים איש שופט' ד ו, חגר מתניך וקח פך השמן הזה בידך ולך רמת גלעד וּבָאת שמה וראה שם יהוא בן יהושפט בן נמשי וּבָאת והַקֲמתו מתוך אחיו וְהֵבאת אתו חדר בחדר וְלָקחת פך השמן וְיָצקת על ראשו וְאָמרת כה אמר יי' משחתיך למלך אל ישראל וּפָתחת הדלת וְנַסתה ולא תחכה מ"ב ט א-ג. — וכן אחרי עתיד כמשמ' צווי: ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה וְהָיוּ לאתת ולמועדים ולימים ושנים וְהָיוּ למאורת ברקיע השמים בראש' א יד-יה. — וגם אחרי מקור במשמ' צווי: המול לכם כל זכר וּנְמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם בראש' יז י-יא, לקֹח את ספר התורה הזה וְשַׂמתם אתו מצד ארון ברית יי' אלהיכם וְהיה שם בך לעד דבר' לא כו, הלוך וְאָמרת אל חזקיהו ישע' לח ה, הלֹך וְקָראת את הדברים האלה צפנה וְאָמרת שובה משֻבה ישראל ירמ' ג יב, לקוח מאת הגולה מחלדי מאת טוביה ומאת ידעיה וְבָאת אתה ביום ההוא וְבָאת אל בית יאשיה וכו' וְלָקחת כסף וזהב וְעָשית עטרות וְשַׂמת בראש יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול זכר' ו י-יא. — ואחרי מקור במשמ' עתיד: עד שוב אף אחיך ממך וְשָׁכח את אשר עשית לו בראש' כז מה, בילדכן את העבריות וּרְאיתן על האבנים שמות א יו, אל נא תמש מזה עד בֹאי אליך וְהֹצאתי את מנחתי וְהִנחתי לפניך שופט' ו יח, עד בֹאי וְלָקחתי אתכם אל ארץ כארצכם מ"ב יח לב, ובשוב צדיק מצדקתו וְעָשָׂה עול יחזק' יח כד, עד בֹּא אשר לו המשפט וּנְתתיו שם כא לב. — ומצוי מאד אחרי הִנֵּה: והנה אנכי עמך וּשְׁמרתיך בכל אשר תלך וַהֲשבתיך אל האדמה הזאת בראש' כח יה, הנה מקום אתי וְנִצבת על הצור שמות לג כא, הנה שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר וּשְלחתם בידם אלי כל דבר אשר תשמעו ש"ב יו לו, הנה עיני אדני יי' בממלכה החטאה וְהִשמדתי אתה עמו' ח ח. — ועם בינוני פועל אחריה בכונה של עתיד: הנני מביא את המבול מים על הארץ וכו' וַהֲקמתי את בריתי אתך וּבָאת אל התבה בראש' ו יז-יח, הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים וְהיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה וְאָמרה שתה שם כד יג-יד, הנה הוא יצא לקראתך וְרָאך וְשָׂמח בלבו שמות ד יד, הנה ימים באים וְגָדעתי את זרעך ש"א ב לא, הנה ימים באים וְנשא כל אשר בביתך מ"ב כ יז, הנה העלמה הרה וילדת בן וְקָראת שמו עמנו אל ישע' ז יד,   הנה ימים באים נאם יי' וּפָקדתי על כל מול בערלה ירמ' ט כד, הנה ימים באים נאם יי' וַהֲקמתי לדוד צמח צדיק שם כג ה, הנה ימים באים נאם יי' וְכָרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה שם לא לא, לכן הנה  אנכי מפתיה וְהֹלכתיה המדבר וְדִברתי על לבה הוש' ב יו, הנה ימים באים נאם אדני יי' וְהִשלחתי רעב בארץ עמו' ח יא. — ואחרי הִנְנִי אֶל: כה אמר אדני יי' הנני אל פרעה מלך מצרים וְשָׁברתי את זרעתיו וכו' וְהִפלתי את החרב מידו יחזק' ל כב. — ובכלל אחרי בינוני בכונה של עתיד: כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה וּמָחיתי את כל היקום אשר עשיתי בראש' ז ד, אבל שרה אשתך ילדת לך בן וְקָראת את שמו יצחק וַהֲקמתי את בריתי אתו שם יז יט, אני מרעיש את השמים ואת הארץ וְהָפכתי כסא ממלכות וְהִשמדתי חזק ממלכות הגוים וְהָפכתי מרכבה ורכביה וְיָרדו סוסים ורכביהם חגי ב כא-כב. — ויש שאחרי בינוני העבר עם ו ההפוך הוא בכונה של הוֶֹה: אם אני המוליד וְעָצרתי אמר אלהיך ישע' סו ט, המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וְיָרדו על הערבה וְבָאו הימה יחזק' מז ח. — ועוד אחרי מלים אחרות שהעבר עם ו ההפוך יש לו כונה של הוה או עתיד: כי חק לכהנים מאת פרעה וְאָכלו את חקם בראש' מג כב, ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ וְהִשבתם אתם מסבלתם שמות ה ה, רק באבתיך חשק יי' לאהבה אותם וכו' וּמַלתם את ערלת לבבכם דבר' י יה-יו, הנה שלחתי אליך את נעמן עבדי וַאֲספתו מצרעתו מ"ב ה ו. — ואחרי שבועה: אני יי' וְהוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים וְהִצלתי אתכם מעבדתם וְגָאלתי אתכם שמות ו ו, אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נאם יי' וְשִׁלמתי לך בחלקה הזאת מ"ב ט כו, חי אני נאם אדני יי' וְעָשיתי כאפך וכקנאתך יחזק' לה יא, על כן נשאתי ידי עליהם נאם אדני יי' וְנָשאו עונם שם מד יב. — ואחרי כֹּה אָמַר: כה אמר אדני יי' וְלָקחתי אני מצמרת הארז הרמה  יחזק' יג כב, כה אמר יי' וְנָפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה שם ל ו. — ובחשש ותקוה וגזימה לעתיד וכיוצא בזה: כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה וַהֲרגוני על דבר אשתי בראש' כ יא, כי עתה הרחיב יי' לנו וּפָרינו בארץ שם כו כב, גם את הארי גם הדוב הכה עבדך וְהָיָה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם ש"א יז לו, אך איש אל ירב ואל יוכח איש וכו' וְכָשלת היום וְכשל גם נביא עמך לילה הוש' ד ד-ה, וישכח ישראל את עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות וְשִׁלחתי אש בעריו וְאָכלה ארמנתיה שם ח יד. — ולהורות מעשה שיעשה בזמן עתיד או אחרי מעשה אחר: כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו וְנִפקחו עיניכם וִהְייתם כאלהים בראש' ג ה, ערב וִידַעתם כי יי' הוציא אתכם מארץ מצרים ובקר וּרְאיתם את כבוד יי' שמות יו ו-ז, וביום פקדי וּפָקדתי עלהם חטאתם שם לב לד, זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו וְהוּבא אל הכהן וְיצא הכהן אל מחוץ למחנה ויקר' יד ב-ג, בשברי לכם מטה לחם וְאָפוּ עשר נשים לחמכם בתנור אחד שם כו כו, בצר לך וּמְצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים וְשָׁבת עד יי' אלהיך וְשָׁמעת בקלו דבר' ד ל, בלכתך היום מעמדי וּמָצאת שני אנשים ש"א י ב, במותי וּקְברתם אתי בקבר אשר איש האלהים קבור בו מ"א יג לא, בשלש שנים כשני שכיר וְנִקלה כבוד מואב ישע' יו יד, הלוא (חפצתי) בשובו מדרכו וְחָיָה יחזק' יח כג, בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול וּמֵת עליהם שם כו, בבואה וִידַעתם כי אני אדני יי' שם כד כד, הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר וּבָנית ביתך משלי כד כז. — ולהורות יחס והצטרפות בין שני משפטים, שהשני משלים את הראשון, כמו לתשובת התנאי וכיוצא בזה, קצת במשמ' אָז: אם תמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר וְנָשאתי לכל המקום בעבורם בראש' יח כו, ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך וְנִקית משבעתי זאת שם כד ח, אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו וְהָיָה המחנה הנשאר לפליטה שם לב ט, אם נא מצאתי חן בעיניך וְלָקחת מנחתי מידי שם לג י, ואם לא תשמעו אלינו להמול וְלָקחנו את בתנו וְהָלכנו שם לד יז, ואם ידעת ויש בם אנשי חיל וְשַׂמתם שרי מקנה שם מז ו, אם בן הוא וַהֲמתן אתו ואם בת הוא וָחיה שמות א יו, והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך וְלָקחת ממימי היאר וְשָׁפכת היבשה שם ד ט, ואם מן העוף עלה קרבנו ליי' וְהִקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו ויקר' א יד, והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה וּבָאוּ בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה וְנָפלה ירכה במד' ה כז, ואם אין מושיע אתנו וְיָצאנו אליך ש"א יא ג, ועתה  אראה פני המלך ואם יש בי עון וְהֱמִתִָנִי ש"ב יד לב, אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר וּמַתנו שם מ"ב ז ד. — ואחרי כִּי, וְכִי: וכי ירק הזב בטהור וְכִבס בגדיו ויקר' יה ח, איש איש כי יקלל אלהיו וְנשא חטאו שם כד יה, וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וְהֶחזקת בו שם כה לה, כי תקרב אל עיר להלחם עליה וְקָראת אליה לשלום דבר' כ י, כי תבנה בית חדש וְעָשית מעקה לגגך שם כב ח. — ולשאלה ותֵמה אחרי הסבה: בנשך נתן ותרבית לקח וָחָי לא יחיה יחזק' יח יג. — ואחרי הנחה אפשרית: לו איש הלך רוח ושקר כזב אטף לך ליין ולשכר וְהָיָה מטיף העם הזה מיכ' ב יא. — ואחרי הנחה מוחלטת: כי כל אכל חמץ וְנִכרתה הנפש ההוא מישראל שמות יב יה, מכה איש וָמֵת שם כא יב, והיה כל הנשוך וראה אותו וָחָי במד' כא ט. — ואחרי מקור של תנאי: בעברכם את ברית יי' אלהיכם וכו' וְחָרָה אף יי' בכם וַאֲבדתם מהרה יהוש' כג יו. — ואחרי מלת הסבה: יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות גרון וכו' וְשִׂפַּח אדני קדקד בנות ציון ישע' ג יו-יז, לפני יי' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד על עם יי' על ישראל וְשִׂחקתי לפני יי' ש"ב ו כא. — ואחרי שמות כשהפעולה המצטרפת אליהם תפול בעתיד: וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו וְנִכרתה הנפש ההוא מעמיה בראש' יז יד, כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וְיָרַד עליהם הברד וָמֵתוּ שמות ט יט, ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו וְשַׂמתי לך מקום אשר ינוס שמה שם כא יג, איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר וְנִכרת מעמיו שם ל לג, ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע וְרָחצו במים וְטָמאו עד הערב ויקר' יה יח, והנפש אשר תפנה אל האבת ואל הידענים לזנת אחריהם וְנָתתי את פני בנפש ההוא וְהִכרתי אתו שם כ ו, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב יי' עמנו וְהִטבנו לך במד' י לב, ודבר מה יראני וְהִגדתי לך שם כג ג, והאיש אשר יעשה בזדון וכו' וּמֵת האיש ההוא דבר' יז יב, הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי וכו' וּמֵת הנביא ההוא שם יח כ, אשר יכה את קרית ספר ולכדה וְנָתתי לו את עכסה בתי לאשה יהוש' יה יו, הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדני וְנִתנה לנערים ש"א כה כז, המדבר אליך וַהֲבאתו אלי ש"ב יד י, כל שמר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי וַהֲביאותים אל הר קדשי וְשִׂמחתים בבית תפלתי ישע' נו ו-ז, והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא יי' וּפָקדתי על האיש ההוא ירמ' כג לד, והגוי אשר יביא את צוארו בעל מלך בבל ועבדו וְהִנחתיו על אדמתו שם כז יא, חי אני אם לא אלתי בזה ובריתי אשר הפיר וּנְתתיו בראשו יחזק' יז יט, ואשר לא יתן על פיהם וְקִדשו עליו מלחמה מיכ' ג ה.

ו המהפכת העתיד לעבר תבוא אחרי עָבָר פשוט להמשך הסִפור בזמן העבר, ולהגיד מעשים ומאורעות ומעמד ענינים שהם המשך זמני או הגיוני למה שהוגד מקודם: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וכו' ויאמר אלהים יהי אור וַיהי אור בראש' א א-ג.  והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יי' אלהים וַיּאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן וַתּאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל וכו' וַיּאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון שם ג א-ד.  והאדם ידע את חוה אשתו וַתּהר וַתּלד את קין וַתּאמר קניתי איש את יי' שם ד א.  זכר ונקבה בראם וַיְברך אתם וַיִּקרא את שמם אדם שם ה ב.  כנמרד גבור ציד לפני יי' וַתּהי ראשית ממלכתו בבל שם י ט-י.  ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר במקור נדפס 'כדר-לעמר' והמלכים אשר אתו וַיַכּוּ את רפאים בעשתרת קרנים וכו' וַיָשֻׁבוּ וַיבאו אל עין משפט וכו' וַיצא מלך סדום וכו' וַיערכו אתם מלחמה שם יד ה-ח.  ואברהם זקן בא בימים ויי' ברך את אברהם בכל וַיאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי וכו' וַיאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי וכו' וַיאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה וכו' וַיקח העבד עשרה גמלים וכו' וַיַּבְרֵךְ את הגמלים מחוץ לעיר שם כד א-יא.  וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וַיְמלאום עפר שם כו יה.  אשר נתן יי' לנו וַיִּשמר אתנו וַיתן את הגדוד הבא עלינו בידנו ש"א ל כג.  הכו החצבם אש לקראת רעו גרזן על גרזן וילכו המים מן המוצא אל הברכה כתב' השלח, שורה ד-ה.  כאשר עזבתם אותי וַתַּעבדו אלהי נכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם ירמ' ה יט.  לגבר אשר דרכו נסתרה וַיָּסָךְ אלוה בעדו איוב ג כג.  כציץ יצא וַיִּמָּל ויברח כצל שם יד ב.  ביום קראתי וַתַּענני תרהבני בנפשי עז תהל' קלח ג. — ואחרי הִנֵּה: הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וַתַּגדל חסדך אשר  עשית עמדי בראש' יט יט, ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש באמתחתו כספנו במשקלו וַנָּשֶב אתו בידנו שם מג כא, והנה רוח גדול באה מעבר המדבר וַיִּגַּע בארבע פנות הבית וַיִּפֹּל על הנערים וַיָּמוּתוּ איוב א יט.  — ואחרי בינוני: וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי וַתְּהִי לי לאשה בראש' כ יב, מי אפוא הוא הצד ציד וַיָבֵא לי וָאֹכַל מכל בטרם תבוא שם כז לג, ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה וַיהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים ש"א א ב, העם הרע הזה המאנים לשמוע את דברי ההלכים בשררות לבם וַיֵּלְכוּ אחרי אלהים אחרים ירמ' יג י, ואדני יי' הצבאות הנוגע בארץ וַתָּמוֹג עמו' ט ה, האל המאזרני חיל וַיִּתֵּן תמים דרכי תהל' יח לג, ובתו שארה וַתִּבֶן את בית חורון התחתון דהי"א ז כד. — ואחרי מקור: כשמע עשו את דברי אביו וַיּצעק צעקה גדלה בראש' כז לד, ויהי כהרימי קולי וָאקרא וַיעזב בגדו אצלי שם לט יח, בקרבתם לפני יי' וַימתו ויקר' יו א, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וַישמע את הקול מדבר אליו במד' ז פט, בצאתו מרחם אמו וַיאכל חצי בשרו שם יב יב, ובשלח יי' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם וַתּמרו את פי יי' אלהיכם דבר' ט כג, מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלֹתו וַיְחִי מחליו ישע' לח ט, כמרעיתם וַיִּשׂבעו הוש' יג ו, ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה וַיעש משפט וצדקה יחזק' יח כז, יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה וַיאשמו אשום שם כה יב, יען עשות פלשתים בנקמה וַינקמו נקם בשאט בנפש שם יה, בצאת האיש קדים וקו בידו וַיָּמָד אלף באמה וַיעברני במים שם מז ג, ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וַתשא בריתי עלי פיך תהל' נ יו. — ואחרי הגדת זמן המעשה: ביום  השלישי וַיִּשָׂא אברהם את עיניו וַירא את המקום מרחק בראש' כב ד, בשנת מות המלך עזיהו וָאראה את אדני יושב על כסא רם ונשא ישע' ו א, כי בעלותם ממצרים וַילך ישראל במדבר שופט' יא ו, ובעת מותה וַתְּדברנה הנצבות עליה ש"א ד כ, וכשוב דוד מהכות את הפלשתי וַיקח אתו אבנר וַיבאהו לפני שאול שם יז נז, בצאתי וַיהיו כלי הנערים קדש שם כא ו. — ואחרי עתיד בכונת עבר: ירכבהו על במותי ארץ וַיאכל תנובת שדי וַינקהו דבש מסלע דבר' לב יג, ויאמר אעלה אתכם ממצרים וָאביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבתיכם וָאֹמר לא אפר בריתי אתכם לעולם שופט' ב א. — ואחרי לוּ: לוּא הקשבת למצותי וַיְהִי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים וַיְהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו ישע' מח יח-יט. — ואחרי הגדת סבה ומטרה: למען עבדי יעקב וישראל בחירי וָאקרא לך בשמך ישע' מה ד. — ובשני עתידים מהֻפכים שבא זה אח"ז יש שתבא הראשונה בכונה של סבה להשניה: וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בראש' כח ח-ט, ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא וכו' וַישמע ראובן וַיצלהו מידם שם לז יט-כא. —  וכמו פרוש להקודם, מפני שֶׁ:  ותקרא שמו משה וַתּאמר כי מן המים משיתהו שמות ב י. ר"ל מפני שאמרה.  ויקרא את שמה אבן העזר וַיאמר עד הנה עזרנו יי' ש"א ז יב. —  ואחרי עבר קצת במשמ' ואף-על-פי-כן:  כי ראיתי אלהים פנים אל פנים וַתִּנצל נפשי בראש' לב לא. ולא המציתך ביד דוד וַתִּפקד עלי עון האשה היום ש"ב ג ח, ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב וַתְּבלעני איוב י ח.  —  ואחרי שמות במשמ' ואעפי"כ, או לכן:  הנמלים עם לא עז וַיכינו בקיץ לחמם, שפנים עם לא עצום וַישימו בסלע ביתם, מלך אין לארבה וַיצא חצץ כלו משלי ל כה-כז. —  ומצוי הרבה במשמעה של לכן:  מבלתי יכלת יי' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וַיִּשחטם במדבר במד' יד יו, יען מאסת את דבר יי' וַיִּמאסך ממלך ש"א יה כג, מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה וָאגיד לך מאז ישע' מח ד-ה. —  ואחרי שם או פעל, במשמ' וּבנוגע לפלוני:  ופילגשו ושמה ראומה וַתֵּלֵד גם הוא את טבח בראש' כב כד, ואשר לא שם לבו אל דבר יי' וַיּעזֹב את עבדיו ואת מקנהו בשדה שמות ט כא, כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש וַיְהִי זהב התנופה תשע ועשרים ככר וכו' שם לח כד, והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וַישבו וַילנו עליו את כל העדה במד' יד לו, וכל איש ישראל בראותם את האיש וַיָּנֻסו מפניו ש"א יז כד, כי המגיד לי לאמר הנה מת שאול והוא היה כמבשר בעיניו וָאֹחזה בו ואהרגהו בצקלג ש"ב ד י, בניהם אשר נֹתרו אחריהם בארץ אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם וַיַּעלם שלמה למס עֹבד מ"א ט כא, ובני ישראל הישבים בערי יהודה וַיִּמלֹך עליהם רחבעם שם יב יז, והעם הנשאר בארץ יהודה אשר השאיר נבוכדנאצר מלך בבל וַיפקד עליהם את גדליהו מ"ב כה כב, כי על דברי לא הקשיבו ותורתי וַיִּמאסו בה ירמ' ו יט, שתי המשפחות אשר בחר יי' בהם וַיִּמאסם שם לג כד, והנשברת וַתַּעמֹדנה ארבע תחתיה דני' ח כב, ר"ל ומה שנוגע לקרן הנשברת הנה עמדו וכו'. —  ובסוף ספור המעשה כעין חתימת האמור קודם, קצת במשמ' וּבְכֵן:  ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה וכו' וַיָּקָם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר בראש' כג יט-כ, וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע וכו' וַיֶּחזק דוד מן הפלשתי  בקלע ובאבן ש"א יז מט-נ, וידבקו פלשתים את שאול וכו' וירא נשא כליו כי מת שאול ויפל גם הוא על חרבו וימת עמו וַיָּמָת שאול ושלשת בניו וכו' שם לא ב-ו, ר"ל הנה ככה מת שאול עם בניו. —  וכמו תולדה להאמור קודם, קצת במשמ' אם-כן:  ויאמר יי' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו וַתְּסיתני בו לבלעו חנם איוב ב ג, ר"ל אם-כן, מה שהסיתני בו היה חנם. —  ואחרי עבר בכונה לפעולה נכחית:  יען כי גבהו בנות ציון וַתֵּלכנה נטוות גרון ישע' ג יו. —  ואחרי עבר במשמ' כי אז היה כך:  אשר לא מותתני מרחם וַתְּהִי לי אמי קברי ירמ' כ יז. —  ואחרי שאלה:  למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי וַאֲשלחך בשמחה בראש' לא כז, מי את וַתִּראי מאנוש ימות ישע' נא יב,  יי' מה אדם וַתֵּדעהו אנוש וַתְּחשבהו תהל' קמד ג, אם קראתי וַיַּענני לא אאמין כי יאזין קולי איוב ט יו. —  ובמשמ' לכן:  למה אמרת אחתי הוא וַאֶקַּח אתה לי לאשה בראש' יב יט15.

בזמן קדום שמשה ו גם לסימן קשור הסמיכות בן שני שמות16, אך לא נשמר משמוש זה גם בספרותנו הקדומה אלא במלים אחדות:  האזינה עדי בְּנוֹ צפר במד' כג יח, נאם בלעם בְּנוֹ17 בער שם כד ג, בהמה ורמש וְחַיְתוֹ ארץ למינה בראש' א כד, כל חַיְתֹו שדי אתיו לאכל כל חַיְתוֹ ביער ישע' נו ט, ורבצו בתוכה עדרים כל חַיְתוֹ גוי צפנ' ב יד, כי לי כל חַיְתוֹ יער תהל' נ י, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לְחַיְתוֹ ארץ שם עט ב, ישקו כל חַיְתוֹ שדי ישברו פראים צמאם שם קד יא, תשת חשך ויהיה לילה בו תרמש כל חַיְתוֹ יער שם כ, ההפכי הצור אגם מים חלמיש לְמַעְיְנוֹ מים שם קיד ח.

במספרים תשמש ו במקום המספר ששה:  מהו סוד שנותיו של אדם ס' ששים ו' ששה ד' ארבעה הרי שבעים שנה תנחומא, לך לך כג.
במלים הלשון העברית אין צרופי וב, וג, וז, וח, וט, וכ, ונ, וס, ופ, וצ, וק, וש מנחם בן סרוק.