וָזָר
1, ת"ז, — מי שהוא כוזב ומזֻיף, falsch; faux; false: הפכפך דרך איש וָזָר2 וזך ישר פעלו (משלי כא ח).
1 בערב' זור زور במשמ' כוזב, מזיף.
2 פרשו הקדמונים ואדם זר, כאילו היתה האות ו שמושית, אך כל החדשים החליטו כי הוָו היא שרשית והוא ש"ת וגזרוה רובם מן וזר وزر בערב' במשמ' אדם נושא נטל עונות וחטאים. אך אין זה מכון למושג של הפכפך שהוא מתואר בו, ולא להנאמר אחרי כן ישר פעלו, ולכן יותר נראה דעת ברט כי וזר זה הוא השרש זור زور בערב' שמשמש במשמ' כוזב.