וִכּוּחַ

°1, ש"ז, מ"ר וִכּוּחִים, – א)  כמו תוכחה: לעת יבוקרו פועלי שקר, להשפט בְּוִכּוּחַ אף וחקר, יסכר פי דוברי שקר (ר"א קליר, מוס' א ר"ה, אמן אדיר). שכבו בעלוף כתוא מכמר ואין דולה, מלאו גער ואין מרפא עולה, אנושים בְּוִכּוּחַ ואם באלה (קינ' לת"ב, איכה תפארתי).  – ב)  רוב שמושו הוא במשמ' חליפות דברים וטענות ותשובות בין איש לחברו אדות ענין מהענינים, אדות שאלה עיונית וכדומה, Diskussion; Disput, dispute, controverse; disputation:  כמו שזכרתי זה באגרת הויכוח (רש"ט פלקיירא, המעלות).  ויכוח רבינו יחיאל מפאריס וכו' עם המומר ניקוליס (כ"י).  ביום השני באנו לפני האפיפיור ומצינו כל  החצר הגדולה מלובשת רקמה והוא מקום הויכוח ושם שבעים כסאות להגמונים הנקראים קארדינאליש וכו' וכן היו כל ימי הויכוח ונמס לבבנו ויהי למים (שבט יהודה, שמד מ, ויכוח עם לורקי).  ביום הב' התחיל הויכוח והתחיל מאיסטרו גירונימו ואמר בתלמוד שלכם כתוב וכו' אדוננו האפיפיור אין מחוק קדושתו שיכעס בעניני הויכוח וכמו זה הרשות נתונה (שם). ויכוח התורני עם הפלוסוף (טעם זקנים). ויכוח שנעשה פה פירארה בחדש אפריל שנת שע"ו ביני ובין חכם אחד נוצרי דורש גדול (ויכוח על נצחיות התורה). –  ומשל: (אומרים אנשים) ויכוח חצי מחלוקת (פלא יועץ, דבור).  – ומ"ר: כי אלו אינם יודעים שום סוד טבעי אמתי כי אם בטוי לשוני ודרכי וכוחים שאין בהם ממש (ר"י פרובינאלו, שו"ת בלמוד החכמ'). – ועי' מַחְלֹקֶת.



1 משרש יכח, עי"ש

ערכים קשורים