וִכֵּחַ

°, פ"', — כמו הוֹכִיחַ: אם כה יאמר כה יוחש אות, והן עתה וִכַּחְתָּ עיר מלאה תשואות, הרימה פעמיך למשאות (קינ' לת"ב, אי כה). יום כפרים זה וַכֵּחַ הפכן וסרבן, מעל תבוע במשאת ערכן (סליח' שחר' יוה"כ, יום כפורים). אדון בשפטך אנוש רמה, תזכור ברֹגז חנות רחם, בערכך דין אשמים לְוַכֵּחַ, שוגה ופתי זכה והצדק (סליח' ער"ה, אדון). — הִתְוַכֵּחַ, עי'  יכח.