*, ואי, ווי,  — מלת קריאה של צער ויגון, כמו אוֹי, הוֹי: כשהיו ישראל חונים על שפת הים היו דומים לטכסים של מלכים והיו מצריים נחנקים ואומרים ווי מה שלחנו מארצנו (פסיק' דר"כ, בשלח).  וכיון שאחז (המלך אחז) בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו צווחים ווי (מד"ר בראש' מב).  אברהם אוהבו של הקב"ה היה וכו' ובשבילו היה הקב"ה נזקק לכל העולם כולו באו כשדיים ונזדווגו אמר ווי שאין הקב"ה נזקק בעולמו כמות שהיה (שם ויקר' יא).  למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך ושלח המלך גבאי טמיון לגבות מה עשו בני המדינה עמדו ותלו אותו וגבו אותו אמרו ווי כשירגיש המלך בדברים הללו (שם).  כשהוקם המשכן צווחו הבכורים ווי מי אמר ווי מלאכי השרת אמרו ווי אמרו עכשיו הקב"ה מניח אותנו ויורד ודר בארץ (שם במד' יב).  באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר ווי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה (שם שה"ש, זאת קומתך).  בין וה לואי1 נמלט ר' יוחנן (שם איכ', היו צריה).  לאחד שנפלה ירושה לו במקום אשפה והיה היורש עצל והלך ומכרה כדבר מועט וכו' וחפר בה (הקונה) ומצא בה סימא ובנה בה פלטין גדולה וכו' התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר ווי מה אבדתי (שם, גן נעול).  והיו אותן שני עורבים עומדים על אותו האיש (שהחיה את הארי באותו העשב) ואומרים ווי לך ווי לך שלקחת העשב לרעתך (א"ב של ב"ס ט).  שם אחד מהם ידו בקרסטל בפי הראשון ומשש נחשים אמר ווי מה זה (שם).  אין הקול הזה נראה קול עניית גבורים הצועקים נצחון ולא קול חלשים שצועקים וי או ניסה (רש"י שמות לב טז).  באותה שעה צועקים ישראל ואומרים ווי ווי (אבק' רוכל ד). ומי שלא שלם עניית אמן עם ברוך הוא קרוב הוא לכופר וי לכם אנשי הגלות רודפי הגזל והחמס רודפי חטא ועון ואשמה (ספר הקנה, כוונת הקדיש). — ואמר הפיטן: והראוהו פצעים שפצעום פרחי נאמנים, וצוח וַי וַי וכל עבדיו אחריו עונים, ונמו מה זאת עשינו כסכלונים, כי שלחנו עבדים שתחת ידינו מכֻדנים (יוצר יום אחרון לפסח, אמץ גבורותיך).  בעת קשב (משה) ומות בהר אשר אתה עולה, וי וי צוח בפה מלא (יוצר לש"ת, אז בקשב). — ואמר המקונן: אוי לי ודעתי עתה, מרוב כאב נבעתה, וַי וַי יהי כל מענך הפעם, אז בהברת רעם (ר"י פרנסיס, מתק שפת' 100). — ומ"ר: י"ג ווין נאמרו ביין (סנה' ע.). לעולם לא תהי להוט אחר היין שכל פרשת היין כתיב בה ווין י"ד פעמים (מד"ר בראש' לו).