*, ת"ז, לנק' וָתִיקָה, מ"ר וְתִיקִים, -קוֹת,  – מי שדעתו מיושבת עליו ורצין ונאמן וישר בדברו ובמעשיו שאפשר לסמוך עליו, ernst; solide, serieux; earnst: לב עקוב יתן עצבת ואיש ותיק ישיבנה בו (ב"ס גני' לו כה).  יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה (ירוש' ברכ' ב ח). אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני (שם פאה ב ו). חביב נתתיך באומות מלך נתתיך לאומות ותיק נתתיך באומות נאמן נתתיך לאומות (שבת קה.). תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים (ערוב' יג:). תלמיד ותיק היה לו לר"ע והיה יודע לדרוש את התורה במ"ט פנים וכו' שהיה חכם במקרא ובקי במשנה וותיק בהתלמוד וסבר בהגדה (מס' סופר' יו ז). שאותו הדבר צריך לפרש ואינו ראוי למתלמד גם לא לותיק בזה הסוג אלא אחר הקדמות אחרות רבות (חשבון העבור לר"מ בן מז"ט). – ואמר הפיטן: להוגה דעות בדין, לְוָתִיק ועשה חסד ביום דין (יוצר יוה"כ, לאל עורך דין). אהלי אשר חנית מאז בתאיו מפה ומפה, למה לנצח זונח ביד זרים ונהית כְּוָתִיק יוצא חוצה ולא עבר מפה (קינ' לת"ב, אהלי אשר). וָתִיק חדש מכון אולמך, אמץ אהובים כוננת בצלמך (מער' ליל א סכות). —  ומ"ר: אנשים וותיקים כסופים חכמים ונבונים (ספרי דבר' יג). שבעים איש שיהו בעלי חכמה בעלי גבורה וותיקים ופסיפים (שם, בהעלותך צב). הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה (ירוש' ברכ' א ה). וזה שאמרו מנהג מבטל הלכה מנהג ותיקין אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשקול הדעת (מס' סופר' יד יח).  – ואמר הפיטן: ענה המון חוגג שבעה, הַוָּתִיקִים מחכי ישועה (סמא"צ, הוש"ר, ענה אתויים). כל ועודי ועד בישר מיפים יי' מלך, כל וָתִיקֵי וסת בכשר מכללים יי' מלך (יוצר ב ר"ה, כל שנאני). וָתִיקָיו יעצים וישגיב בכחו ברצונו להצילו, ומורה דרך לשובבים עד כסאו אצלו ישובו יושבי בצלו (שבת תשובה, אשחר).