* 1, פ"י,— זִיֵּן אותו, נתן לו כלי זין, bewaffnen; armer; to arm: ועצמותיך יחליץ ישמוט יזיין ישזיב ויניח מד"ר ויקר' לד. א"ר לוי זיינם כלי זיין מבפנים והלבישן לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים לתפלה ולדורון ולמלחמה שם קהל', טובה חכמה. — ואמר הפיטן: חילות זִיְּנוּ, מקומם פנו, כארבה נמנו, אללי לי קינ' לת"ב, אבל אעורר.  — ובמשמ' °קִשֵׁט2, יפה אותו: לבחור בעבודת הבורא אשר צוה להתעסק בעולם לישבו ולזיינו ואם תגיעהו תועלת וכו' יודה האלהים לבדו חו"ה, הבטחון ה.

— פֻע', *זֻיַּן, מְזוּיָן: לסטים מזויין גזלן הוא ב"ק נז.. אין חמושים אלא מזויינים וכו' שהיו מזויינים בחמשה מיני זיין מכי' בשלח ב, פתיח'.  כשהיו ישראל נראין לעמונים נראין עטופים לשלום ולמואבים נראים מזויינין למלחמה מד"ר במד' כ. — ובהשאלה: כל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות הרי זה גבור ואינו מזויין כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו יש בידו זה וזה גבור ומזויין אדר"נ כט. — ובמשמ' °יפוי וקשוט3: ויתחיל לגנות הזמן ויתמה ממיעוט דינו איך לא עזרו להגיע אל ממון גדול יקנה בו יין הרבה שישתכר בו תמיד ופלגשים רבות מזויינות במיני תכשיטי זהב ורקמה ואבנים טובות מו"נ ג יב. — ובפרט °יפוי וקשוט של ראשי האותיות: ג מזויינת בג' זיינין לעיל כנגד שלשה ימים שנשתמש העולם לאורו של הקב"ה ועוד ג' מזויינת לפי שביום ג' היו ג' דברים ס' תגין, מדר' ר"ע בן יוסף. — ובמשמ' °שבעים במזון: סוס וחמור שהן מזויינין וצוהלים לרביעה רש"י כתוב' סא:.

— הִתפ', °הִזְדַּיֵּן4, — יִפָּה את עצמו: ותרבה להחזיק עצמך בחכם ותתכבד בסכל חביריך ותזדיין בהכלים בני גילך חו"ה, יחוד המעשה ה.  ואני לא ברחתי מאהבת השם והכבוד אלא שלא להזדיין לבני אדם ואתה מצוה אותי להזדיין להם בהנחת עבודת האלהים שם.  ותהיה כונת עושיהם (של המצות הנראות על האברים) להזדיין בהם אצל בני אדם שם ג.  הנקיות הוא שלא יהיה האדם מלוכלכך ולא מזדיין ביותר כנשים בין בצורתו בין במלבושיו מאזני צדק, אלגזלי 108.  ההתפארות הוא ההוצאה במה שאינו ראוי מההזדיין וזולתו לבקש המותר שם 105.