פ"י, עת' יִזְבַּח, זֹבֵחַ, זְבֹחַ, זְבַח, זִבְחוּ, יִזְבָּחֵהוּ,  — הרג, שחט בהמה, schlachten; égorger; slaughter animals: וְזָבַחְתָּ מבקרך ומצאנך אשר נתן יי' לך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך (דבר' יב כא). ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון מזבחי אשר זָבַחְתִּי לכם (יחזק' לט יט).  רק בכל אות נפשך תִּזְבַּח ואכלת בשר (דבר' יב יה). וַיִּזְבַּח יעקב זבח בהר (בראש' לא נד). וַיִּזְבַּח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו (במד' כב מ). וַיִּזְבַּח אדניהו צאן ובקר ומריא (מ"א א ט). ויקח את צמד הבקר וַיִּזְבָּחֵהוּ ובכלי הבקר בשלם הבשר ויתן לעם ויאכלו (שם יט כא). ולאשה עגל מרבק בבית ותמהר וַתִּזְבָּחֵהוּ ותקח קמח ותלש ותפהו מצות ותגש לפני שאול ולפני עבדיו ויאכלו (ש"א כח כד-כה). הוי רעי ישראל וכו' את החלב תאכלו ואת הצמר תלבשו הבריאה תִּזְבָּחוּ הצאן לא תרעו (יחזק' לד ב-ג). — ובפרט זָבַח זֶבַח קרבן לאלהים, Opfern; immoler; immolat: וַיִּזְבַּח שלמה את זבח השלמים אשר זָבַח ליי' (מ"א ח סג). שלח את העם לִזְבֹּחַ ליי' (שמות ח כה). למען זְבֹחַ ליי' אלהיך (ש"א יה יה). בְּזָבְחוֹ את הזבחים (ש"ב יה יב). זְבַח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך (תהל' נ יד). לכו זִבְחוּ לאלהיכם בארץ (שמות ח כא). לא תִזְבַּח ליי' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום (דבר' יז א). לא תִזְבָּחֶנוּ ליי' אלהיך (שם יה כא). כי תועבת מצרים נִזְבַּח ליי' אלהינו (שמות ח כב). על כן הם צעקים לאמר נלכה נִזְבְּחָה לאלהינו (שם ה ח). לא תיראו אלהים אחרים וכו' ולא תִזְבְּחוּ להם כי אם את יי' וכו' אתו תיראו ולו תשתחוו ולו תִזְבָּחוּ (מ"ב יז לה-לו). וכי תִזְבְּחוּ זבח שלמים ליי' לרצנכם תִּזְבָּחֻהוּ (ויקר' יט ה). ולא יִזְבְּחוּ עוד את זבחיהם לשעירם (שם יז ז). על כן אני זֹבֵחַ ליי' כל פטר רחם הזכרים (שמות יג יה). עוד העם זֹבְחִים בבמות (דהי"ב לג יז). — וזָבַח אדם, הרג אותו: הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וְזָבַח עליך את כהני הבמות (מ"א יג ב). וַיִּזְבַּח את כל כהני הבמות (מ"ב כג כ). ותקחי את בניך ואת בנותיך אשר ילדתי לי וַתִּזְבְּחִים להם לאכול (יחזק' יו כ). 

— פִע', זִבֵּחַ,  — כמו קל בנחץ הפעולה: ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו זִבַּח אמון ויעבדם (דהי"ב לג כב). זיבח וקיטר וניסך בהעלמה אחת אינו חייב אלא אחת (שבת עב:). וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זִבְּחוּ לעצבי כנען (תהל' קו לח). בגלגל שורים זִבֵּחוּ (הוש' יב יב). רק בבמות הוא מְזַבֵּחַ ומקטיר (מ"א ג ג). רק העם מְזַבְּחִים בבמות (שם ב). מְזַבְּחִים צאן ובקר אשר לא יספרו ולא ימנו מרֹב (דהי"ב ה ו). וכן עשה לכל נשיו הנכריות מקטירות וּמְזַבְּחוֹת לאלהיהן (מ"א יא ח). כן עשה בבית אל לְזַבֵּחַ לעגלים אשר עשה (שם יב לב). להם (לאלהי ארם) אֲזַבֵּחַ ויעזרוני (דהי"ב כח כג). על כן יְזַבֵּחַ לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו (חבק' א יו). על ראשי ההרים יְזַבֵּחו ועל הגבעות יקטרו (הוש' ד יג).

— נִפע', *נִזְבַּח, — שזבחו אותו: לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם השם לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח (זבח' ד ו). כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים (שם א א). שעילו (החסידים) אותי ונזבחו על שמי (ירוש' סנה' כט ג). — פֻע', °זֻבַּח, מְזֻבַּח: חזירים גם מזובחים, תמור אלים מנותחים, מקים דבירי ואולמי, מקום ועוד קהל עמי (שירי מ' דרעי הקראי, לקו"ק סז).