זָדָה
* 1, ש"נ, — סדק וקרע בתוך סלע וכדומה, Riss; fissure: ובעוד שלש אמת [להנקב] [נשמע] קל אש קרא אל רעו כי הית זדה2 בצר מימן (כתב' השלח, שורה ב-ג).
1 בערב' צדע صدع, ודומה לו בעברית סדק. ועי' הערה שלקמן.
2 הפעל הית מוכיח כי המלה זדה הכתובה אחריה היא ש"נ, ולפי הענין היותר נכונה היא משמעה זו, והסכימו לזה רוב החכמים. ויש מי שפרשוה במשמ' בת-קול.