°, ש"נ, — מדת הזולֵל: והסבה הג' (להתקצרות שנות האדם) היא על זוללות המזונות שנתחדשו בבני אדם (ר"י אברבנאל, בראש'). שהיה להם לחם מן השמים לשבוע והם לתגבורת התאוה והזוללות שאלו בשר (שם, בשלח). הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעים ותאוה גוברת (שם). ואחר היה מתקן לעצמו מאכלים ומטעמים בריאים ומאכיל אותם לעבדיו בפניו והוא היה מסתפק בקב של חרובין מערב שבת לערב שבת וכל זה לשבר הזוללות (מאזני צדק, אלגזלי 89). ויותר הורגת הזוללות מהחרב (ר"י צהלון, אוצה"ח א ג, בשם אפלטון). זוללות ושתיית הרבה יין חזק (שם ט ו ג). לא יאכל דרך זוללות כי אם כאוכל לפני המלך דרך מוסר (באר מים חיים, סעודה, הקד' ג). ומה יקרה לו מרבוי הזוללות והסביאה והזימה (מכת' רב טוב לב"י לז:). ומי שתתרבנה ליחותיו בסתו לזוללותו ומעוט תנועתו (קאנון א ב ב ו). נמצאת מדת הזוללות בעוף הנקרא אולטורי בלעז אשר מרוב היותו להוט אחרי המאכל ילך מאה מילין לאכול כזית מבשר נבלה מוסרחת (צמח צדיק, א' מודינא לז). יגע המבקש לכבוש שאר תאוותיו ולא יכבוש הזוללות כי היא סבה לזנות וגאוה וכל הרעות (שם). איך ירוצו אליהם מהרה ובטרם יבא בכפם המאכלים יבלעום כשאול חיים לרוב זוללותם (ר' קלוני', אגר' בע"ח ב ו). אך לפעמים יקרה  להם (להנערים) רוע עכול לזוללותם ורוע הנהגתם (קאנון א א, במזגי השנים). הבשר שהיה לשכך תאותם וזוללותם (ר"י אברבנאל, בשלח). — ובמשמ' °פריצוּת: רוב שירי הערב אמנם הם כמו שיאמר אבונצר בזוללות (באור ס' השירים לאריסטו).