°, ת"ז, לנק' -תִיִּית, — מה שהוא זוּלַת הדבר המדובר עליו: הורו שמלכות שמים הוא דבר מתחלף וזולתי לאמונה ואין זה אמת (דרך אמונה, ביבאגו ב ה). שכשנשארו המושכלות המגיעות בשכל א' רבות לא יתאח' בעצמו לפי שהוא זולתיי להם (נוה שלום ז ב ו). ומשכת את לבי לאהוב אותך תמיד ולא לזולתך במעשיך הטובים אשר האהבה הזאת היא חדשה וזולתיית מהאהבה אשר אני חייב לאהוב אותך באחד מעיניך (יוסף דון יחייא, פי' שה"ש, אתי מלבנון). להודיע בקרב הארץ חדשות וקורות מתרגשות מעניני מלחמה ושאר מאורעות זולתיות ההווים בעולם יום יום (שאי' יעבץ א קסב).