*, פ"י, עב' זָן, זַנְתָּ, עת' אָזוּן, יָזוּן, – החזיק חיי בע"ח במה שהאכיל אותו דברים שמשיבים לגופו הכח שנאבד ממנו ע"י פעולות החיים, speisen; nourrir; to feed:  שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי ושלא לזון את אשתו אינו רשאי (גיט' א ו).  מקום שנהגו לזון (את הפועלים) יזון (ב"מ ז א). הפקחים היו כותבין על מנת שאזון בת בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי (כתוב' יב ב). ולא  יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה (נדר' ד ג).  מלמד הוא את בניו מקרא וזן את אשתו ואת בניו (שם).  רבי אליעזר אומר זן את (הבהמה) הטמאה ואינו זן את הטהורה (שם).  הקב"ה זן את כל העולם (ברכ' י.).  באומר כל הזן (יאסר) עלי (ערוב' ל.).  באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים (כתוב' מט:).  לעשות צדקה בכל עת וכו' זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים (שם נ.).  כשירדו (יעקב ובניו) למצרים קבלם (פרעה) בסבר פנים יפות והושיבם במיטב הארץ וזן אותן בשני רעבון והאכילם כל טוב שבארצו (מד"ר אסת', אם על המלך טוב).  לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד במקור נדפס "כאחר". (כתוב' יב א).  אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך אלא זנין אותה בבית בעלה (שם ג).  הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים (שם א).  לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי  אזונה אלא מוליך לה מזונותיה למקום שהי' אמה (שם).  אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות (שם).  זנה חמש שנים הראשונים בין ביוקר בין בזול (ירוש' שם יב לד ד).  נושא אדם אשה ומתנה עמה על מנת שלא לזונה ולפרנסה ולא עוד אלא שתהא זונתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה (שם ה כט ד). – °כח הזָן:  והפועל הממונה על זאת הפעולה (לקים את הגוף ע"י מזון) יקרא כח הזָן והוא נעבד מארבע כחות אחד מהם ימשך אליו מלחיות הארץ חלקים נאותים שיהיו תמורה ממה שיותך מן הגשם והשני יחזיק הנמשך אשר הוא מזון בכח בעוד שנעשה מזון בפועל והשלישי כח יקרא מעכל ומשנה (אמונה רמה א ו). – ובהשאלה:  העושה מקום לקנה ולאספתי ולנר שיעורו כל שהוא וכו' לזון את עיניו ולדבר עם חבירו ולתשמיש בפותח טפח (אהל' יג ד).  נכנס למדינה וראה וילון פרוס על פתח המדינה ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו מיד נפל לארץ אמרו לו ראה לא יכולת לזון עיניך עד שנפלת אלו נכנסת למדינה עצמה וראית פני מלך עאכ"ו (ספרי, הברכה שנה).  לולין היו פתוחין בעליית בית קדשי הקדשים וכו' כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים (פסח' כו.).  משה לא זן עיניו מן השכינה (מד"ר ויקר' כ).  נדב ואביהו פרעו ראשיהן וזנו עיניהן מזיו השכינה (שם שמות ג).  נשמה זנה את כל הגוף (ברכ' י.).