ג. זוּן

* 1, ש"ז, מ"ר זוּנִים, זונין, — מין גרעינים שחורים רעים גדלים בתוך החטה, Lolch; ivraie; darnel: החטין והזונין אינן כלאים זה בזה (כלא' א א).  סאה תרומה שנפלה למאה אין מוציאין את הזונין שבה פחות מכן מוציאין זונין שבה (תוספתא תרומ' ו י). — ומשל: °חטי עירך זונים2 זרע מהם (מדר' בראש' נט), ר"ל לעולם יהיה מה שבעירך חביב עליך.   



1 בערב' זׂוַאן زُوَان.

2 בארמ': חטיא דקרתך זונין זרע מנהון. 

חיפוש במילון: