*, ש"ז, שה"פ מן זוּע, רַעַד: אין נוע אלא זיע (מכי' יתרו, החדש ט). באימה וביראה וברתת ובזיע (ברכ' כב.). לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי שתהא תורה ניתנת באימה ברתת ובזיע (יומ' ד:). למלך ששלח שלוחין שלו למדינה ועמדו בני המדינה ושמשו לפניהם באימה וביראה וברתת ובזיע (מד"ר ויקר' כז). ונכנסו האויבים שבאותו מקום עליהם וצרו עליהם והזיעו בהם זיע גדול והכו מהם מכה רבה (מגי' תענ' יב).  לזעוה לאימה ולזיע שיזועו כל שומעי מכותיך (רש"י דבר' כח כה). — ואמר הפיטן: אראלי הוד פוצחים הלולו, ברתת ובזיע מפארים סלסולו (ר"א קליר, מנח' יוה"כ, אראלי).