* 1, מ"ר זַיְנִים, — שם האות ז: נתכוין לכתוב חית וכתב שני זיינין (שבת יב ה). כתב לאלפים עיינים וכו' לזיינים נונים ולנונים זיינים (ספרי, ואתחנן לו). מהו בזה וכו' ארבע עשרה הראה להם הבי"ת תרתי זיי"ן שבעה ה"א חמשה הרי ארבעה עשר (מד"ר שה"ש, שוקיו). זי"ן זה שמו של הקב"ה שהוא זן ומפרנס כל יצורי כפיו (מדר' א"ב דר"ע ז). וצריך להזהר בתגין של אותיות והן כמו זיינין זקופות שיש להן תג (רמב"ם, תפילין ב ח). ומתקון השטרות להתבונן בשטר בואוין וזיינין שלו שלא יהו דחוקין בין התיבות (הוא, מלוה ולוה כז יב). א יש לה ג' זיינין לעיל כנגד מלאכי השרת שהם מזכירים את ה' לאחר שלש תיבות וכו' וב' זיינין למטה כנגד ישראל שמזכירין את ה' לאחר ב' תיבות שנאמר שמע ישראל ה' אחד (ספר תגין, מדר' ר"ע בן יוסף). — ואמר המשורר: אשר (האות זין) בזנות ישו בנות קדשות, יפת זפת וער עזר קדשות, וְהַזַּיִן אזי חגר כזין, ולהרוג אח מאד כעס כקין (ר"ש שרביט הזהב, מריבה).
1 דעת רוב החכמים כי הוא על שם צורת האות ז, שהיא דומה קצת לכלי זין, לחנית. אך צורת אות זו בכתב העברי הקדום אינו דומה כלל לכלי זין, ואיך קראו לה בשם זה? ועוד, לו היה זה השם הקדום היו קוראים אותו זֵין, כמו שהיתה הברת השמות ממשקל זה בזמן הקדום, ולא זַיִן,שזו היא הברה מאוחרת, וכמו שנשמרה הקריאה הקדומה של שם האות ב, שכל היהודים קוראים בֵית ולא בַיִת. וראיה שלישית לדבר, שאין זה השם הקדום של האות ז, היא מה שכבר העיר עליה נסטלה (ZDMG 46) שביונית שם האות הוא ζετα,ר"ל זתא. ולכן יש לאמר, כמו שכבר החליט שם נסטלה שבתחלה קראו שמה זֵית ע"ש עץ הזית, ונתחלף אח"כ לזַיִן, בעת שכבר קראו היהודים את משקל פֵיל פַיִל. ואולי היה לאות זו שני שמות, זֵית, וגם זַי, כמו שהיו שני שמות גם לאות ג גִמֶּל, גַם, עי' בזה הערך. ואעפ"י שאין לברר עתה מה היה פרושו של השם זיֵ והאריכו אח"כ את השם מפני הנטיה לשלשות, עפ"י השם זַיִן שהיתה שגורה אז.