זַלְדְּקַן
* 1, ש"ז, – מי שזקנו דל, קטן, מעט השער: אני יודע שלא תעשה (האשה) לי כשפים מעולם מפני שבעלה הראשון זלדקן2 ואני עבדקן (א"ב של ב"ס ה). זלדקן ועבדקן אל תהי מהם כי לא תדע מה נגזר עליך (שם ז). והנולד בפנים השנים יהיה אדום וקצר קומה וזלדקן ויש סימן שחור בעיניו (ראב"ע, ראש' חכמ', כ"י פריז). מהזלדקן הדעת בורח, הזקן כשיגדל השכל פורח (עמנ', מחב' יא). פורח השכל כשיגדל הזקן, בורח הדעת מהזלדקן (שם).
1 מלה מֻרכבת משתי מלים ארמיות, זל דקן, ועי' הערה לקמן.
2 בארמ': זלדקן, זילדקן, הובא בשם בן סירא: דכתיב (בספר ב"ס) זלדקן קורטמן עבדקן סכסן (סנה' ק:), ובכ"י דלדקן, זילדקן ועוד, ופרש"י: מי שזקנו דקה וחלושה. ובירוש' מגי' ד מה ג, תענ' ד סז: רב חונה היה מעבר זלדקן.