*, פ"י, — זלגו עיניו דמעות, הורידו, הזילו הדמעות, fliessen lassen; faire couler, verser; to shed: אגריפס המלך עמד וקבל (ספר התורה) וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה (סוט' ז ח). מעשה באחד שהיה יוצא ליהרג וכו' אמר תהא מיתתי כפרתי על כל  עונותיי חוץ מן עון זה אם עשיתיו אל ימחול לי ובית דין ישראל יהא נקי וכשבא הדבר אצל חכמים זלגו עיניהם אמרו להחזירו אי אפשר שאין לדבר סוף אלא הרי דמו תלוי בצואר עדים (ירוש' סנה' יג כג:). וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם (ספרי ראה פ). בשעה שאמר הקב"ה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות אמר לפניו רבש"ע אני וחמורי נאכל באבוס אחד (פסח' קיח.). אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר"א בן שמוע וכו' זלגו עיניו דמעות של ר"א בן שמוע אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם (מנח' יח.). — ודם: ומה הן סימנין שהן בו ביהודה (כשהיה ומתמלא חמה) וכו' שני שילטונין זולגות דם (מד"ר בראש' צג). הסימנים של יהודה עינו של ימין זולגת דם (ילקוט איוב תתצז).

—  נִתפ', °נִזְדַּלֵּג: עקל הוא מקום בתוך הספינות אשר מתקבץ בו המים שמזדלגין מבקיעות הספינות (פי' המשנ' להרמב"ם, מכשי' ה ז).