זֻלֻּת, זולות, ש"נ, — סגולת מה שהוא נבזה ושפל, Gemeinheit; bassesse; baseness: סביב רשעים יתהלכון כרם זֻלֻּת1 לבני אדם (תהל' יב ט). — ומצוי בספרות במשמעה זו: ואין בהם מעלות מדות ולא מעלות שכליות וכל עניניהם נוטים אל הכפירה ואל הזולות ויוצאים מכלל מין האנושי (תגמ' הנפ' ב ג). כי הייתי זוללה לשון זול כלומר כי הייתי זולות לבני אדם (פי' איכ' לר"י קרא). גש הלאה רם זֻלות חרפת הארץ (יל"ג, משל' א כג). — וכמו זול: ובענין הזולות והיוקר יראה דלא משערינן בסחורות (מעשה חייא יז).