°, ש"נ, — כמו זֻלּוּת,  א)  במשמ' זול: כל זלות שער זכורים בני אדם (הלכ' פסוק', קדוש').  וצופה עניני השער וחוקר אל יוקר הסחורות וזלותם עולתם וירידתם בכל קצוי הארץ (חו"ה, חשבון הנפש ג).  טעות שאינו בא בזלות המקח אלא שהטעה בחשבון (תוס' כתוב' צח:). —  ב)  במשמ' שפלות: ויבין גדולת הבורא ועצמתו ואמתותו ורוממותו וישכיל קטנות ערך נפשו וזעירותו וזלותו ואח"כ יכיר רב טוב הבורא עליו וגודל חסדו עמו (חו"ה, אהב' ה' ג).  ועזבו עניני עולמם והנהגת גופיהם בלבותם ומחשבותם והתעסקו בהם בחושיהם הגופיים בעת הצורך והדוחק מפני זלותו (של הגוף) אצלם וקלותו בעיניהם (שם ז).  ולולי הנדבה גברה יד הזלות, ושכנו הנכבדים בשפלות, ורמה יד אנשי הכילות (תחכמוני מב).  הוא (היחס) מחסה כזב, הוא יחס גאות הסכלות, המעותד אל שבר וזלות (אגר' המוסר לר"ש אלעמי).  ומי יבטח על שתיית היין וישכח נח, ומי ידע זלות הזמן ויחיה לו ריח ניחוח (עמנ', מחב' י).  הסכלות והעצלות אחי הדלות, הגאות והכילות תחלות השפלות, לצנות ותפלות אחות הזלות (מראה המוסר כב).  כי אשב בחשך בגלות, ה' אור לי בימי משיח בלי דלות וזלות (האשכול לר"י הדסי שסד). בימי אבילות דלות זלות הגליות המרים והקשים ריקים בקוקים בלוקים מחוקים גדושים ולא מתוקים (חזוק אמונ', הקד' תלמ' המחבר). ומזה נקראו הצלמים גלולים לזלותם ולטנופם (רד"ק, שרש גלל). ועונות אבותינו בארך הגלות הזלות והדלות (יש"ר מקנדיה, הקד' מעין גנים).