* , פ"י, — זִלְזֵל בדבר, חשב את הדבר לא חשוב, התיחס אליו ברגש של בוז, verachten, geringschätzen; mépriser, dedaigner; despise, treat lightly: דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן (ברכ' ו:). המזלזל בנטילת ידים והמספר אחר מטתן של ת"ח (שם יט.). רבותי מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו (שם כב.). א"ל רבי חייא לרבי וכו' לא תזלזל בנשיאותך (חגי' ה:). לפי שזילזלה (רחל) בצדיק לפיכך אינה נכנסה עמו בקבורה (מד"ר בראש' עב). מזלזלים הן בבני השפחות וקורין להם עבדים (שם פד). כיון שראה הב"ה שהן מזלזלים בו (בפנחס) התחיל מייחסו (שם ויקר' לג). רוב אנשי זמננו זה אשר זלזלו בחכמת מצות האברים (הקד' חו"ה). — ואמר הפיטן: יוקש למישור וחטא ועון להקליע, יקר לְזַלְזֵל בכל תושיה להגליע (סליח' מנח' יוה"כ, אורח צדקה). —  ובמשמ' °עשה זול, הפחית מהמחיר: זה שאומר כ' מזלזל שני סלעים ומחצה משויין וזה שאומר מנה מעלה בדמים שתי סלעים ומחצה (רש"י ב"ב קז:). 

—  פֻע', °זֻלְזַל, — זלזלו בו: אחי בני אמי חרה אפם בי וזולזלתי בעיניהם מפני דודי אשר נתרחק וישימוני נוטרה לשמור כרמים (רשב"ם, שה"ש א ו).

—  ובינ' מְזֻלְזָל: אם אדם מזולזל הוא שאינו מתבייש לרכוב בעיר (טור, מכיר' קצז).

—  נִתפ', *נִתְזַלְזֵל, — נעשה בזול: נתזלזלו בפחות מה שאמר (ערוך, ערך רבע). — ונִזְַּדְלֵזל, נתבזה: מיום שחרב בית המקדש שינו בושו חברים ובני חורים חפו ראשם נזדלזלו אנשי מעשה במעשיהם (מדה"ג, ויגש). ת"ח המזדלזל בפני ב"א וכו' ונמצא ש"ש מחולל על ידו (רש"י אבות ד ד). שאין דרך תלמידי חכמים להזדלדל לפני עם הארץ (רמב"ם, שכנ' ו ו). אשת חן של לוה תתמוך כבוד ולא תערב לו מפני הכבוד בל תזדלזל בב"ד (ר"מ אלשיך, משלי יא טו). ידי יודעי תורה נזדלזלו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא נמאסו (שו"ת חת"ם, חו"מ קפב). —  °והִזְדּוֹלֵל: חשבוהו למתהולל, וסר מרע משתולל, ויהי בעיניהם מזדולל (ספ' המוסר לר"ז בן סעד' ד, כ"י תימנ').