1, ש"נ, מ"ר זִמּוֹת, —  תועבה, בפרט של זנות2, Unzucht; fornication: ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זִמָּה הוא (ויקר' יח יז). אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זִמָּה (שם יט כט). ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זִמָּה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זִמָּה בתוככם (שם כ יד). כי עשו (אנשי הגבעה במעשה הפלגש) זִמָּה ונבלה בישראל (שופט' כ ו). זִמָּה עשו בתוכך ערות אב גלה בך וכו' ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בְזִמָּה (יחזק' כב ט-יא). כבוא אל אשה זונה כן באו אל אהלה ואל אהליבה אשת הַזִּמָּה (שם כג מד). נאפיך ומצהלותיך זִמַּת זנותך על גבעות בשדה (ירמ' יג כז). ותפקדי את זִמַּת נעוריך בעשות ממצרים דדיך (יחזק' כג כא). והשבתי זִמָּתֵךְ ממך ואת זנותך מארץ מצרים (שם כז). והשבתי זִמָּה מן הארץ ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כְּזִמַּתְכֶנָה (שם מח). מרבה שפחות מרבה זמה מרבה עבדים מרבה גזל (אבות ב ז). שהבטלה מביאה לידי זימה (כתוב' ה ה). נמצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבא בישראל יכול יהיה רשאי לקיימה (ספרי, תצא רלח). חמשה דברים צוה כנען את בניו אהבו זה את זה ואהבו את הגזל ואהבו את הזימה ושנאו את אדוניכם (פסח' קיג:). ברזילי הגלעדי שטוף בזימה  היה וכל השטוף בזמה זקנה קופצת במקור נדפס "קוצפת" עליו (שבת קנב.). אלהיהם של אלו שונא זימה הוא (סנהד' קו.). כך היו אומרים נמות הזכרים ונקח הנקבות לנשים לפי שהיו המצריים שטופים בזמה (מד"ר שמות א). אמר הקב"ה על הכל אני כובש ועל הזמה אני כועס (שם במד' ט). ואמרו בני ישראל להרגה (את דינה) שעכשיו יאמרו כל הארץ שיש בית זמה באהלי יעקב (פדר"א לח). —  ואמר הפיטן: חבול טמאת שרץ, גן נעול השרץ, שתוק אסוף הפרץ, זִמָּה ספק ארץ (יוצר שבת א חנוכ', אין צור). יהר לץ והעמיד מסלה, טכוס בחורי בְּזִמָּה סלה (יוצר שבת זכור, תמימים).