זִמְזוּם
§ 1, ש"ז, — קול שאון שמשמיעים קצת בע"ח בכנפיהם, כמו זבובים, יתושים וכדומה, נהוג בדבור העברי בא"י וכבר השתמשו בו בספרות החדשה.
1 הברה מחקה הקול, וכן בערב' זמזם زمزم, וי"ס כי העם זמזמים שבמקרא נקרא כך על שם קול דבורם הזר.
התרצו להשתתף בתחרות הכתיבה (נושאת הפרסים) של פרויקט בן־יהודה? כל הפרטים וטופס ההרשמה כאן.
מאת:
אליעזר בן־יהודה
נחלת הכלל
[?]