זִמְזוּם
§ 1, ש"ז, — קול שאון שמשמיעים קצת בע"ח בכנפיהם, כמו זבובים, יתושים וכדומה, נהוג בדבור העברי בא"י וכבר השתמשו בו בספרות החדשה.
1 הברה מחקה הקול, וכן בערב' זמזם زمزم, וי"ס כי העם זמזמים שבמקרא נקרא כך על שם קול דבורם הזר.
אולי הבחנת שדפי היוצר ותצוגת היצירות השתנתה. האתר נמצא בעיצומה של הסבה לתצוגה חדשה. בתום התהליך נספק הנחיות והסברים. אנו מתנצלים על חוסר האחידות ועל אי הנוחות הזמניים.