ג. זֵק

*1, זיק, ש"ז, מ"ר זֵקִּים, — נאד: היה המקום דן את העולם כאכזרי חטאו אנשי דור המבול הציפם בזיקים על פני המים (ספרי האזינו שיא).  שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקים (סנה' קח.).



1 בארמ' זיקא, ערב' זִק زِق.

 

חיפוש במילון:
ערכים קשורים