1, ש"ז, מ"ר זִקִּים, — אסורים של ברזל וכדומה על הידים, Fesseln; afers; fetters:  אחריך ילכו בַּזִּקִּים יעברו ואליך ישתחוו (ישע' מה יד). גם היא לגלה הלכה בשבי וכו' וכל גדוליה רתקו בַזִּקִּים (נחום ג י). ואם אסורים בַּזִּקִּים ילכדון בחבלי עני (איוב לו ח). לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאמים לאסר מלכיהם בְּזִקִּים ונכבדיהם בכבלי ברזל (תהל' קמט ז-ח). — ואמר המשורר, בהשתמשו במלה זו בשתי משמעותיה: אישים בכור מבחן צרוף ושרוף עויליהם בזיק, כבלי חרונך יעד להם והעבירם בזיק (רמב"ע, תרשיש א לט-מ).