°, ת"ז, לנק' זְרוּמָה, מ"ר זְרוּמִים, זְרוּמוֹת, — כמו זֹרֵם: ונגלה בימין רוממה, בנים כשרו חימה זְרוּמָה, קצרה נפשם בגיא אדום לדעת על מה (ר"א קליר, קינ' לת"ב, איכה את). מי צרר מים בשמלה בבגד והוא זרום וזב (ר"י ברצלוני, יציר' 275). — ובמשמ' גרוּף: אני ישנה זְרוּמָה, ואלי גני, פשטתי חלילי לקול נגוני (מחז' רומני, א' פסח, גן נעול). זְרוּמִים זְרוּמֵי זעוה תזיל זכותם בשופר, חתומים חתומי חשכה תחפש חרדתם בשופר (שם ר"ה, אסופים). לובטתי מיד כל עובר, עבור שעשועי כי תעבתי מלחבר, זרומים העיר עלי להתגבר (החלוץ ט ב).