1, ש"נ, מ"ר זְרוֹעִים, זְרוֹעוֹת, סמי' זְרוֹעֵי, זְרוֹעוֹת, —  כל היד למן הכתף ועד האצבעות, Arm; bras; arm: וגאלתי אתכם בִּזְרוֹעַ נטויה ובשפטים גדלים שמות ו ו. כלביא שכן וטרף זְרוֹעַ אף קדקד דבר' לג כ. ואקח הנזר אשר על ראשו ואצעדה אשר על זְרֹעוֹ ואביאם אל אדני הנה ש"ב א י. איש בשר זְרֹעוֹ יאכלו ישע' ט יט. והיה כאסף קציר קמה וּזְרֹעוֹ שבלים יקצור שם יז ה. שימני כחותם על לבך כחותם על זְרוֹעֶךָ שה"ש ח ו. ותשב באיתן קשתו ויפזו זְרֹעֵי ידיו בראש' מט כד. ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זְרֹעָיו ויצא החצי מלבו מ"ב ט כד. ותהיינה העבתים אשר על זְרוֹעוֹתָיו כפשתים אשר בערו באש שופט' יה יד. וינתקם (שמשון את העבותים) מעל זְרֹעֹתָיו כחוט שם יו יב. ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זְרוֹעֹתָיו הושע יא ג. חגרה בעוז מתניה ותאמץ זְרוֹעוֹתֶיהָ משלי לא יז. ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה וישלך זרועו על צוארה מד"ר אסתר, ויהי ביום. אוי לכם שתי זרועותיי שהן כב' ספרי תורה שנגללין סנה' סח.. — וגם בבע"ח: ולקח הכהן את הַזְּרֹעַ בשלה מן האיל במד' ו יט. ונתן (האיש המקריב קרבן שור או שה) לכהן הַזְּרֹעַ והלחיים והקבה דבר' יח ג. — ובמליצה למושג הכח והעז, ומצויה המליצה בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה במשמעה זו: הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסֹת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה וּבִזְרוֹעַ נטויה ובמוראים גדלים דבר' ד לד. חי אני נאם אדני יי' אם לא ביד חזקה וּבִזְרוֹעַ נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם יחזק' כ לג. כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וּזְרֹעֲךָ הנטויה מ"א ח מב. אהה אדני יי' הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול וּבִזְרֹעֲךָ הנטויה ירמ' לב יז. בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר יי' אלהיכם את גדלו את ידו החזקה וּזְרֹעוֹ הנטויה דבר' יא כ. — ומליצות אחרות כעין זו: עורי עורי לבשי עז זְרוֹעַ יי' עורי כימי קדם דורות עולמים הלוא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין ישע' נא ט. חשף יי' את זְרוֹעַ קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו שם נב י. מי האמין לשמעתנו וּזְרוֹעַ יי' על מי נגלתה שם נג א. ואם זְרוֹעַ כאל לך ובקול כמהו תרעם איוב מ ט, ר"ל כח כאל. פלשת עם ישבי צור וכו' היו זְרוֹעַ לבני לוט תהל' פג ח-ט. לך זְרוֹעַ עם גבורה תעז ידך תרום ימינך שם פט יד. והשמיע יי' את הוד קולו ונחת זְרוֹעוֹ יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה ישע' ל ל. ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זְרֹעוֹ ומן יי' יסור לבו ירמ' יז ה, ר"ל יבטח על כח בשר ודם. הנה אדני יי' בחזק יבוא וּזְרֹעוֹ משלה לו ישע' מ י. אלי איים יקוו ואל זְרוֹעִי ייחלון שם נא ה, ר"ל אל כֹחי. ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זְרֹעִי וחמתי היא סמכתני שם סג ה. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זְרוֹעֲךָ ידמו כאבן שמות יה יו. אל תעזבני עד אגיד זְרוֹעֲךָ לדור לכל יבוא גבורתך תהל' עא יח. יי' חננו לך קוינו היה זְרֹעָם2 לבקרים אף ישועתנו בעת צרה ישע' לג ב. כי לא בחרבם ירשו ארץ וּזְרוֹעָם לא הושיעה למו כי ימינך וּזְרוֹעֲךָ ואור פניך כי רציתם תהל' מד ד. — וזְרוֹעוֹ של דבר, כחו שהוא סומך עליו: משמת ר' עקיבא בטלו זרועי תורה ופסקו מעיינות חכמה תוספתא סוט' טו ג. — ולקח דבר בִּזְרוֹעַ, בכח, שלא ברצון בעליו: משבא אלעזר בן פחורה ויהודה בן פתורה היו נוטלין אותה בזרוע והיה ספיקן בידן למחות ולא מיחה ירוש' סוף מע"ש. עורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלים אותן בזרוע יומא יב.. הדבר דומה למטרונא שילדה בן כל ימים שבנה קיים הייתה נכנסת בפלטין בזרוע מת בנה התחילה מבקשת ליכנס בתחינות מד"ר דבר' ב. אמר רשב"ג פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חבירו בזרועו אמר לי אתם אומרים ז' נביאים עמדו לאומות העולם שם ויקר' ב. — איש זְרוֹעַ, בעל כח: ואיש זְרוֹעַ לו הארץ איוב כב ח. — וגָדַע, שָׁבַר את זְרוֹעוֹ, הרפה כחו, החלישו: הנה ימים באים וגדעתי את זְרֹעֲךָ ואת זְרֹעַ בית אביך מהיות זקן בביתך ש"א ב לא. שבר זְרוֹעַ רשע תהל' י יה. — נשברה זְרוֹעוֹ, נחלש כחו: נגדעה קרן מואב וּזְרֹעוֹ נשברה ירמ' מח כה. — ומ"ר: וחזקתי את זְרֹעוֹת מלך בבל ונתתי את חרבי בידו ושברתי את זְרֹעוֹת פרעה ונאק נאקות חלל לפניו והחזקתי את זְרֹעוֹת מלך בבל וּזְרֹעוֹת פרעה תפלנה יחזק' ל כד-כה. כי זְרוֹעוֹת רשעים תשברנה וסומך צדיקים יי' תהל' לז יו. אלמנות שלחת ריקם וּזְרֹעוֹת יתמם ידכא איוב כב ט. — *בעלי זרוע: שהיתה (השדה) מכורה לבעל זרוע ירוש' שבי' ו א. מצויין הן בעלי זרוע שם. לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרועות סנה' נח:. (יש) בעלי זרועות (שחומסים ועושים) יומ' כד:. — °בּית זְרוֹעַ, מ"ר בתי זְרוֹעַ, —  חלק בהבגד שהוא כסות להזרועות, Aermel; manche; sleeve: ורוצין לחבר בה בתי זרועות מבגד צמר שו"ת תרומ' הדשן רצו. קמטין שעושין הנשים בבתי זרועותיהן ובבתי שוקיהן אסור לעשות הלבוש או"ח תקיט ח. —  וגם בדברים לא בע"ח, מה שיש לו קצת דמיון לזרוע: שמוצא נילוס הוא תחת הרי הלבנה שתחת קו השוה והתחלקו שם ממנו אגמים גדולים ומאותם האגמים יצאו שתי זרועות לצד אחד שהולך לצפונו של עולם עד ארץ מצרים וכו' והולכים היום אל כוש ומגיעים למקום שיכנס אותו הזרוע של נילוס בים כוש קורין אותו הנהר התקיף וגזרו אומר שהוא זרוע מנהר נילוס ר"י אברבאנל, וארא. ואין יהודים בתוך המדינה כי העבירום אחר זרוע המים וזרוע ים סופיא מקיף עליהם מסע' ר' בנימין, דר' גרינה' 21. ועשה ארמון מעבר הנהר על שפת זרוע נהר פרת שם 54. וים סוף רחוק מהר סיני דרך יום והוא זרוע מים הודו וכו' האי אסקיליא היושבת על הזרוע הנקרא לוניץ שם 100. ויעקש (הנהר) דרכיו וילך עקלתון לפאת צפונית מערבית שמה שתי זרועות השטף ישטפו מלפניו ויגבילו ב' איים שבי"ע ב יט. — ובכלים: בסולם חזק שזרועותיו ושליבותיו כבדות הלבוש או"ח שעב ח. — וכן נהגו לאמר זרועות העגלה, המשקפים, וכיוצא בזה.