, ש"ז, מ"ר זְרָמִים, — שפיכת מים חזק, גשם חזק. Regenguss; verse; outpour of rain: ראוך יחילו הרים זֶרֶם מים עבר נתן תהום קולו (חבק' ג י). והיה איש כמחבא רוח וסתר זָרֶם כפלגי מים בציון (ישע' לב ב). נפץ וָזָרֶם ואבן ברד (שם ל ל). כְּזֶרֶם מים כבירים שטפים (שם כח ב). וסכה תהיה לצל יומם מחֹרב ולמחסה ולמסתור מִזֶּרֶם ןממטר (שם ד ו). כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מִזֶֶּרֶם צל מחֹרב כי רוח עריצים כְּזֶרֶם קיר1 (שם כה ד), כמו זרם המים הנשפכים מהגג ע"ג הקיר. — זֶרֶם בָּרָד, ירידת הרבה ברד בתקף וזעם: הנה חזק ואמץ לאדני כְּזֶרֶם ברד שער קטב (ישע' כח ב). — זֶרֶם הָרִים, היורד ונתך מעל ההרים: ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה מִזֶּרֶם הרים ירטבו ומבלי מחסה חבקו צור (איוב כד ז=ח). — ומ"ר ; °זְרָמִים, ואמר המשורר: ולו רֵע יהי בוגד כנחל אזי עמו משכוהו זְרָמָיו (רשב"ג, שירי שלמה לה). ובקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זְרָמִים וְזַרְמֵי רויה (שבת שמעו, אשחר). — והשתמשו הסופרים החדשים במלה זו במשמ' נזילה עזה של המים, של נחל וכדומה, ובהשאלה בדברים רוחניים, נטייה ומהלך בדעות, בספרות, וכדומה.
1 המליצה דחוקה, והגיהו רוב החדשים קֹר במקום קיר, ר"ל כזרם מים קרים. וגם זה דחוק.