, ש"ז, מ"ר זְרָמִים, — שפיכת מים חזק, גשם חזק. Regenguss; verse; outpour of rain: ראוך יחילו הרים זֶרֶם מים עבר נתן תהום קולו  (חבק' ג  י).  והיה איש כמחבא רוח וסתר זָרֶם כפלגי מים בציון  (ישע' לב ב).  נפץ וָזָרֶם ואבן ברד  (שם ל  ל).  כְּזֶרֶם מים כבירים שטפים  (שם כח ב).  וסכה תהיה לצל יומם מחֹרב ולמחסה ולמסתור מִזֶּרֶם  ןממטר  (שם ד  ו).  כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מִזֶֶּרֶם צל מחֹרב כי רוח עריצים כְּזֶרֶם קיר1  (שם כה ד),  כמו זרם המים הנשפכים מהגג ע"ג הקיר.  — זֶרֶם בָּרָד, ירידת הרבה ברד בתקף וזעם: הנה חזק ואמץ לאדני כְּזֶרֶם ברד שער קטב   (ישע' כח ב).  — זֶרֶם הָרִים, היורד ונתך מעל ההרים:  ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה מִזֶּרֶם הרים ירטבו ומבלי מחסה חבקו צור  (איוב כד ז=ח).  — ומ"ר ;  °זְרָמִים, ואמר המשורר:  ולו רֵע יהי בוגד כנחל אזי עמו משכוהו זְרָמָיו  (רשב"ג, שירי שלמה לה).  ובקר וערב, לקרח וחורב, למפנה זְרָמִים וְזַרְמֵי רויה  (שבת שמעו, אשחר).  — והשתמשו הסופרים החדשים במלה זו במשמ' נזילה עזה של המים, של נחל וכדומה, ובהשאלה בדברים רוחניים, נטייה ומהלך בדעות, בספרות, וכדומה.