*, ש"נ, — שה"פ מן זָרַק, זְרִיקַת דם וכדומה, והַטָּלָה;  זריקת דם והקטר חלבים (תוספתא דמאי ב ז).  זריקה תולדת הוצאה היא (ירוש' שבת תחל' יא).  מהלך באלפיים ומטלטל בארבעת אלפים אמה על ידי זריקה (ירוש' ערוב' ד כא ד) .  לזה בזריקה  ולזה בשלשול (שם ח כה.).  יוצאין בזריקה בלא אכילה וכו' יוצאין בזריקה אחת (שם פסח' ז לד:).  זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה (בבלי שם קכא.).  אלו תלמידי חכמים שמלמדין לכהנים שחיטה והלכות זריקה וקבלה וקמיצה (מד"ר שה"ש, הנה מטתו).  — °וצוֹאה שהעוף זורק מגופו:  ויהי החסיד ההוא שוכב יום אחד על מטתו והיה קן דרור אחד בביתו ויפקח עיניו להביט אל הקן ויפול מזריקת הדרור בעיניו ותכהינה (ס' שעשוע' לר' זבדא יח).