1, א) פ"י, כנ' זְרַמְתָּם, —  גרף וסחף, wegschwemmen; emporter; to bear away: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה זְרַמְתָּם2 שנה יהיו בבקר כחציר יחלף בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש (תהל' צ ד-ו). —  ואמר המליץ: וישטוף (מלך אשור) עגלות בית און וגלולי דן ויסחוף את עובדיהם ויזרמם לחלח וחבור נהרי גזן וערי מדי (מפו' אה"צ ג) —  ב) פ"ע, נזל בכח: צמחים לגשמה קרים לְזָרְמָה, רביבים לשלמה שתיה לרוממה (הושע', אדם ובהמה). שכבת זרע הזורם כזרם מים (רש"י כתוב' מד:). מההרים הרבים ההם יזרומו נחלים ויאורים רבים אשר ישקו את האדמה לרויה (שבי"ע ב, מרוקו). —  ואמר המשורר: הוא הזרים דם ישראל כִּזְרֹם מי מבוע, ויאדימו ממנו נהרות כל הארץ (יל"ג, מלחמ' דוד בפלשת'). 

—  פֹעַ', זֹרַם, זֹרְמוּ, פ"י, - זֹרְמוּ העבים גשם וכדומה, שפכו בכח ועז, ausgiessen; verser; pour out: ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות זֹרְמוּ מים עבות קול נתנו שחקים אף חצציך יתהלכו (תהל' עז יז-יח). 

—  פֻע', °מְזוּרָם, מְזוּרִָמִים: והפתרון עד להדק בריצוי יומים, עד תומו על פה כמים המזורמים (תלמ' חו', קטע כ"י, JQR 1901, 365).

—  פִע', °זֵרֵם את פלוני, —  זִרְמוֹ, גרף אותו כמו בכח הזרם: קראתי ליושבי גבעון עוד הם זֵרְמוּנִי, קולי להשמיע בערב הגרימוני (קינ' לת"ב, שבת סורו).

—  הִפע', °הִזְרִים, —  הזרים את הדמעות, שפך: דמעי אַזְרִימָה, וקול מר ארימה, מימים ימימה (קינ' לת"ב, איך נוי שודד). ואת נוי חטאתי השמימה, ודמעתי על לחיי אַזְרִימָה, וביום זה נהי נהיה ארימה (שם, ואת נוי). —  ואמר המשורר: הוא המית גם עמינדב ומלכי שוע, על שאול ובניו הביא הוא אז הקרץ, הוא הִזְרִים דם ישראל כזרם מי מבוע, ויאדימו ממנו נהרות כל הארץ (יל"ג, מלחמ' דוד בפלשת' א).

—  נִפע', °נִזְרַם: על זאת כל לב מגו נשלף, ומקום עפעף נִזְרַם ונדלף, בליל כל ששון לקינים נחלף (קינ' ליל ת"ב, על ליל).