ש"ז, מ"ר חֶבְיוֹנִים, — מקום ששם יחבה דבר: ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חֶבְיוֹן עזה (חבק' ג ד). — ואמר הפיטן: גבוה מכל גבוה ועליון מכל עליון ומכל חֶבְיוֹן (שהי"ח ליום ה). אאמיר מסתתר במעון חֶבְיוֹן, אערכה פלאותיו זו לזו בהגיון (יוצר שבה"ג, אאמיר). עיניו כיונים פונות בכל חֶבְיוֹנִים, לחייו כערוגת צומחות בשם רגיונים (יוצר ב פסח, גן נעול). — והמליץ אמר: היחידה בלי ערך ודמיון, השתולה בשחקים חביון, ובחדרי הלבבות אפריון (אגר' לשון הזהב לר"י אלחריזי). אך האמן ואמור אמן כי יש מנהיג יושב חביון, יגע לבי צור משגבי מלך עשה לו אפריון (ר' משולם, שירה בגנות מו"נ). — ואמר המשורר: ובשוב האביב מחביון שמים, אל קול הזמיר צלצל בכנפים (יל"ג, אם מבכה). שפתותיך שושנים דבש וחלב בחביונן (הוא, מזמורי יהודה ג). — ובהשאלה במשמ' °ארמון, היכל: זהב וכסף אל ירב מלכה סוסים ונשים בחביוניו (רסע"ג, אזהרות). — וכנוי להמקדש: קרבן חלבים להניף חזה ושוק למשרתי חביון, לשרוף נותר לבקר עור העולה לכהני צביון (תרי"ג מצות לרסע"ג). — ובמשמ' דבר חבוי ונסתר, סוד: והיא הודיעה את כל חֶבְיוֹן סתורות, והיא קצבה כל מדות ספורות (יוצר שקל', אז ראית).